בית דוד (דרשות) קא

כולה כעשן תכלה ושבו כולם לעבודת ה' ועיקר שירש המחי' של עמלק הוא תלוי בנו כי כאשר נתגבר על שני חלקי פיתויי היצר האלה ונכניעם ונשפילם אז בהכרח יתבטל כח השטן היא היצה"ר הוא הס"מ ובת זוגו ובשפלת השר ישפלו גם המה וזהו שורש מצית מחיית עמלק אשר ציותה לנו התורה

אמנם מהמבואר כי ההתגברות על היצר הנמשך מפאת החומר יש בכח האנושיי להתגבר עליו מעצמי. אולם היצר הנמשך מפאת הצורה לעוצם תקפו וקשיותו אין בכח האנושיי להתגבר עליו ולהכניעו ולהשפילו מכל וכל כאשר קדמו אמרינו כי צריך להתחבא ולהסתר מפניו ולבלתי התווכח עמו יען כי אין בכוחנו להכניעו ויספיק לנו במה שנהי' נזהרים ממנו לבלתי הכשל ברשתו וזהו הנרצה להם לחז"ל במס' קדושין [ל"ב] אמר ר' יצחק יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום שנאמר רק רע כל היום וארש"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו. ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו שנאמר ד' לא יעזבנו בידי כן הוא הגירסא האמיתית למגרס בדר' יצחק מתחדש וכן צריך להגי' גם במס' סוכה [נ"א ב'] עיי"ש על הגליון בש"ס החדשים ולא נוכל להתעלם מלהתבונן בזה מדוע אמר ר' יצחק לשון מתחדש ורש"ל מתגבר וגם כי ילפי לה משתי כתובים אשר יראה מזה כי המה שני דברים נפרדים ומה המה אלה אמנם יובן בדברינו היות כי דברי ר' יצחק מוסבים על היצר הנמשך מפאת החומר והיא יצרא דעבירה ולכך אמר מתחדש ולא מתגבר יען כי הוא אינו צריך להתגברות כ"כ כי מעצמו נמשך אחריו האדם לנועם הערבות והמתיקות הנמצא לו לשעתו אשר מטבע האנושיי להיות נמשך אחרי הערב מבלי משים לב מה יהי' אחריתו. אפס כי צריך להתחדשות מדי יום ויום יען כי בזולת זה הנה מטבע האדם להיות קץ בדבר הערב אחרי שבעו נפשו ממנו כדבר הכתוב דבש מצאת אכול דיך פן תשבע והקאתו והדבר מפורסם ונראה בחוש כי המאכל אשר יאכלנו האדם פעמים רבות לו יהי' טעמו כצפיחית בדבש עכ"ז לרוב ההרגל יהי' קץ ונמאס עליו ולכך היצר הנמשך מפאת החומר יצטרך בהכרח להתחדש בכל יום להראות לו פני הדברים כחדשים אשר לא טעם עודנו טעמן מעולם למען לא יקוץ בהם אף אחרי ההרגל עליהן ולזה הביא אותו מקרא דרק רע כל היום הנאמר בדור המבול אשר אשר ענין חטאם מפורסם בכתוב כי הי' מפאת הכח התאווני ככתוב ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו. ויראו בני אלקים את בנות האדם. כי מלאה הארץ חמס מפניהם ובמדרשי חז"ל הפליגו לבאר איך שהיו שטופי זימה גם בזכר ובהמה ובהרכבת מין על שאינו מינו אשר כ"ו מבואר כי הוא מפאת הכח המתאווה והיא יצרא דעבירה

אמנם ריש לקיש הנה דבריו מוסבים על היצר הנמשך להתגברות יתירה כי אחרי אשר אין לתאווה מבוא בזה ואף כי ברוב פעמים הוא בהיפוך כאשר הי' ענין עבודתם לשרוף ביניהם למולך אשר הוא נגד טבע האנושיי אשר הוטבעו לחמול על בניהם וצאצאיהם וכדומה לזה הרבה ממיני העבודות אשר יסתער לב האדם עליהן ולזה צריך להתגברות יתירה למשוך האדם בחבלי רשתו ולזה הביא מקרא דצופה רשע כו' כי רשע יאמר על המורד בד' בענין האמונה וכמבואר במס' יומא [ל"ו ב'] מקרא דחטאנו העוינו והרשענו כי חטא יאמר על השוגג ועון על המזיד והרשענו אמר על המורד להכעיס ולכך קראו גם המגיד בשם רשע באמרו רשע מה הוא אומר יען כי דבריו המה דברי מינות ואפיקורסות כאמור

המורם מזה כי לענין יצרא דע"ז נאמר בכתוב ד' לא יעזבנו בידו אשר הנראה מזה כי אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו ולא מצאנו כן ביצרא דעבירה הוא הדבר אשר דיברנו כי יצרא דעבירה יש בכח האנושיי להתקומם כנגדו ולהתגבר עליו. משא"כ יצרא דע"י לא יוכל לו האדם אם לא בסיוע הקב"ה והי' זה יען כי כן כאשר גדלה ערך מעלת הצורה על החומר ככה לעומת זה גם היצר הנאחז בצורה היא יותר קשה הפעלים ורע המעללים עד כי אי אפשר להכניעו בזולת עזר מהשם ועל האדם אינו מוטל רק לעשות ההתחלה כמאמר חז"ל פתחו לי כחודה של מחט ואנכי אפתח לכם כפתחו של אולם וזהו ענין מחיית עמלק הנזכר בכתוב פעמיים ופעם הסב הדיבור אליו כי מחה תמחה את זכר עמלק ופעם הסב הדיבור אילינו תמחה את זכר עמלק, היות כי כבר הקדמנו כי שורש מחיית עמלק תלוי בביטול שתי חלקי היצר האלה ולזה לענין ביטול היצר הנמשך מפאת החומר הסב הדיבור אילינו ולענין היצר הנמשך מפאת הצורה הסב הדבור אליו כי אין בידינו עשות זולת ההתחלה כאמור

והנה דרשו חז"ל בסוטה [י"ז א']. בשכר שאמר אברהם אבינו ואנכי עפר ואפר. זכו בניו לשתי מצות עפר סוטה ואפר פרה. ועוד שם דרש רבא בשכר שאמר אאע"ה מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לשתי מצות רצועה של תפילין. וחוט של תכלת בשלמא תפילין דכתיב וראו כל עמי הארץ כו' וא"ר אלעזר אילו תפילין שבראש אלא חוט של תכלת מאי היא דתניא הי' ר"מ אומר מפני שתכלת דומה לים כו' ורקיע דומה לכסא הכבוד שנאמר ויראו את אלוקי ישראל כו' וכתיב כמראה אבן הספיר דמות עיי"ש. והדבר מבואר כי אפר פרה ועפר סוטה המה מכוונים לעומת ביטול בחינת היצר דע"ו וכדרשת חז"ל תבוא פרה ותקנח מעשה עגל. וכן פרש"י שם בסוטה עיי"ש ועפר סוטה הוא להכניע יצרא דעבירה כי עי"ז יווסרו כל הנשים ולא תעשינה זימה. וגם את הבועל בודקין המים כמאמר חז"ל ולהיות כי אאע"ה עם היותו שלם בביטול הכוחות האילו בתכלית השלימות כידוע מעניניו שהי' מפרסם לכל באי עולם שיש אלוה בעולם ונשלך לאור כשדים על קידוש שמו ית'. וגם בענין התאווה והחמדה הנמשך מפאת החומר בלי ספק כי הי' ניזהר מזה בתכלית הזהירות כי בזולת זה לא הי' אפשר לו להתגבר על יצרא דע"ז וגם מצאנוהו רחוק מהתאוה והחמדה בתכלית הריחוק. בענין הרכוש של מלך סדום. ועל כל זה אמר על עצמו ואנכי עפר ואפר והכוונה עפר מפאת החומר אשר בעפר יסודו ואפר מפאת הצורה כי הנשמה האלקית בעצמותה לא יתכן לכנותה בדבר גשמיי. כי היא חלק אלוקי ממעל. אפס מפאת היותה נשואה על חומרייות הגוף הנגוף הלזה והיא כוחניית על הרע הזה כאשר יתגבר עלי' אזי כלהבה תלהט את עוצם רוחנייתה עד כי נדמית לאפר וכאשר אמרו חז"ל על נשמתם של רשעים שנשרפת ונעשית אפר תחת כפות רגלי הצדיקים כי האפר ג"כ מתחילתו הי' איזה עצם יקר צומח או חי או מדבר וכדומה וע"י לפיד אש וחשש להבה המלהטת בהן נשתנה עצמותן ונעשה אפר וככה לעומת זה גם הנשמה אשר נתקלקלה במעשיו נדמית ג"כ לעפר (ובב"ב צא). כתיב מחלון וכליון וכתיב יואש ושרף רב ושמואל חד אמר מחלון וכליון שמן ולמה נקרא שמן יואש ושרף יואש שנתיאשו מן הגאולה שרף שנתחייבו שריפה למקום וחד אמר יואש ושרף שמן ולמה ניקרא שמן מחלון וכליון מחלון שנעשה גופן חולין. וכליון שנתחייבו כליה למקום. וביאור ענין מחלקותם הוא. לפרש ענין חטאם אם הי' מפאת החומר או מפאת הצורה והכוונה כי ענין יציאתם מן הארץ יש לדונם כי היה מפאת צרות עיניהם מתת מאשר להם וכענין אמרם ז"ל במדרש אלימלך הי' מגדולי המדינה ומפרנסי הדור. וכשבא שני רעבון אמר עכשיו כל ישראל מסבבין פתחי זה בקופתו וזה בקופתו עמד וברח לו מפניהם הה"ד וילך איש מבית לחם יהודה. או שהי' חטאם מפאת כפירתם בעצמת השגחתו ית'. המיוחדת בארץ הקדושה. ככתוב ארץ אשר עיני ה' אלקיך ודורש כו באמרם עזב ה' את הארץ והסיר עיני השגחת ממנה ומה נוחיל עוד. והנה אם הי' חטאם מפאת צרות עניהם זה מבואר כי איננו רק מפאת החומר כי ירע עינוי מתת לזולתו תאוותו הגופניים. אולם אם הי' חטאם מפאת הסתלקם השגחתו ית' בארץ הקדושה הוא נוגע אל הנפש