בית דוד (דרשות) ק

כבוד כי הכוונה בזה. יען כי ממשפט המלכים בזמן הזה לבלתי היותם נחים ושקטים. כי לא נאה המנוחה למלכים. רק להשתדל לערוך מלחמה ולהכניע מהעמים תחתיו כפי היכולת. ואם ינוח וישקוט זה יורה על עצלותו ולא לתפארת תחשב לו. אמנם במלך המשיח אשר אליו יכרעון כל ברך ולא יצטרך למלחמה והי' מנוחתו כבוד. כי אחרי כי כל העמים יסורי למשמעתו. הנה המנוחה הוא עצמת הכבוד ותפארתו וידמה בזה להבורא יתברך. כי עיקר כבוד ה' הוא כאשר יהפוך אל כל העמים שפה ברורה כדבר הכתוב ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר וכו'. כי הכוונה מבוארת כי מתי יהי' נגלה כבוד ה' כאשר יראי כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר כו'. אמנם בעת כזאת בהצטרכו לעשות נקמה במורדיו אין זה כבודו בשלימות כי אחרי כי עכ"פ נמצאו מורדין בו להעדר הכבוד יחשב לגדולתו וזהו דבר הכתוב. יהי כבוד ה' לעולם ישמח ד' במעשיו הרצון כי כאשר הקב"ה עושה נקמה ברשעים כביכול אין שמחה לפניו. כמאמר חז"ל ומי חדי הקב"ה במפלתן של רשעים וכו' בקשו מה"ש לומר לפניו שירה אמר להם הקב"ה מעשי ידי טובעים בים ואתם מבקשים לומר לפני שירה. אבל לעתיד כאשר יהפוך אל כל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' אז ישמח ד' במעשיו כי לא יצטרך לעשות דין ברשעים. וזהו כוונת הכתוב יהי כבוד ד' לעולם ומתי יהי' זה כאשר ישמח ד' במעשיו. וזה לא יהי' רק לעתיד לבא וכדרשת חז"ל. הקב"ה לא שמח עדיין בעולמו ואימתי ישמח לע"ל שמח לא נאמר אלא ישמח כי אז יהיו מתאימים הכבוד והשמחה וכל עוד שאין שמחה לפניו גם הכבוד אינו בשלימות וזהו כוונת' במדרש שהקדמנו כי כל האומות יהיו סרים למשמעתו לסיבת התורה והמצות אשר ילמדו מפיו ולא יצטרך למלחמה. ולבעבור זה והייתה מנוחתו כבוד וזהו אמרם שיותן לו מכבוד של מעלה כי הכבוד של מעלה ג"כ עד"ז כאמור. שים לבך לדברים האלה כי נכונים הם

ובזה יתבאר לנו דברי הכתיב [יחזקאל י"ו] כצמח השדה כו' ותרבי ותגדלי וכו' ואת ערום וערי' ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי ודרשו בו חז"ל שהכוונה לדם פסח ודם מילה אשר ניתן להם במצרים. ויש להתעורר במליצת ערום וערי' כי איך יפול מליצת הכפל על דבר העדריי כי הערום ענינו שהוא נעדר מבלי לבוש. וא"כ איך יבא ע"ז מליצת ההכפל אחר כי אין אחרי ההעדר כלום כי איך יתכן להוסיף ערום על ערומי'. והכפל לא יתכן אלא בדבר ממש כענין הלבוש בגד אח' שיתכן להכפילו ולהלבישו שתיים מה שאין כן בערום כי בלתי אפשר רק להציגו ערום פעם אחד כי אין אחר זה כלום. עוד זאת יש להבין מדוע שינה המליצה מערום לערי'. ולא אמר עירום ועירום. או ערי' וערי'. גם בדרשת חז"ל שדרשוהו על דם פסח ומילה יש להתבונן בהם בינה

אמנם יובן במה שהקדמנו היות כי אבותינו במצרים היו נלכדים בשתי אילו חלקי פיתויי היצר כדרשת חז"ל גוי מקרב גוי הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז. וגם בענין יצרא דעבירה. הגם כי הנשים היו גדורות מערוה כאשר העיד עליהן הכתוב וכדרשת חז"ל מ"מ האנשים לא נטהרו מזה לגמרי וכמו שפירש הרב מוהר"ע פיגו בדבר הכתוב ובני ישראל פרו וישרצו שהכוונה שלא עסקו במצות פו"ר רק למלאות תאוותן כשרצים. וגם יתר העבירות התלוים ביצרא דעבירה בלי ספק כי לא נטהרו מזה ודבר אין בידם במה להתקומם כנגד פיתויי היצר האלה כי בזולת עסק התורה והמצות בלתי אפשר להכניעו ובזולת הכנעת שתי חלקי היצר האלה אי אפשר לגאלן לכך ניתן להם שתי מצות אילו. דם פסח ודם מילה אשר ענינם מבואר כי הוא להכניע בהם שתי חלקי כוחות היצר האלה. כי פסח הוא להכניע יצרא דע"ז. כי כל עבודתם הי' מזל טלה. ושחיטת הפסח הי' בכדי לשדד מערכתו ולהשפילו ולהורות נתן בלבם ע"י זה כי הבל הוא ואין בו ממש ואין בו מועיל כי לא יוכל להציל לעבדיו ומצות מילה גם זה מבואר כי היא להכניע יצרא דעבירה כאשר האריכו המפרשים בטעם מצוה זו. כי הוא להכניע הכח התאווניי. והנה מהידוע כי שתי כתות היצר האלה המה מכונים בשם זכר ונקבה כי כן כאשר החומר והצורה מכונים בשם זכר ונקבה כמבואר בדברי המחברים הלא בספרתם ויעויין בספר רוח חן להחכם ר' יהודא ן' תיבון בפ"ג מספרו מש"כ שם בביאור ברכת אשר יצר את האדם בצלמו כי הצורה יכונה בשם זכר והחומר בשם נקבה יען כי הצורה הוא הוא המשפיע והחומר הוא המושפע ממנו כדמיון הנקבה ככה לעומת זה גם שתי חלקי היצר הנאחזים בהם על שמותם יקראו בשם זו"נ. וכזאת המה מכונים גם בדברי החכמים האמיתיים הבאים בסוד ה' בשם ס"מ ובת זוגו. וזהו כוונת הכתוב ואת עירום וערי' כי עירום הוא כינוי לזכר. וערי' לנקבה והרצון כי היו ערומים מבלי לבוש המיוחד לצורה ומבלי לבוש המיוחד לחומר (כי מעשה המצות מכונים בשם לבושים במאמרי חז"ל) ולא הי' בידם במה להתקומם. כנגד שתי חלקי פיתויי. היצר האלה לכך ניתן להם דם פסח ודם מילה. והוא מבואר

ומעתה ניתנה ראש ונשובה קדם אל המאמר הניצב פתח השער והנה הספיקות בו מבוארים הא' מה ענין השתי זכירות עד אשר לפיהן יתייחסו על שם אברהם אביהם. והב' למה תאר את אברהם במה שאמר ואנכי עפר ואפר. התמו התוארים מלתאר אותו בזולתו ומצורף לזה אם נאמר כי יש לזה איזה טעם לתאר אותו באותו מאמר שאמר ואנכי עפר ואפר עדיין יקשה עלינו מדוע אמר משלי אפר ולא משלי עפר הנאמר ראשון במאמרו של אאע"ה: והג' וגם בהיפוך למה התחייבו לשעבודן של מצרים אשר כל הדברים האלה המה משוללי ההבנה ולא נוכל להתעלם מחקור בהם. אמנם יובנו דבריהם ע"ד מה שהקדמנו רק כי צריכין אנו להציע קצת. היות מהידוע ענינו של עמלק כי הוא הוא עצמת הסיבה אשר כל הגוים הקדמונים הי' נסוגים וסרים מאחרי ה' כי שורש הרע כלול בו וממנו נתפשט לכל הגוים על פני כל הארץ ככתוב ראשית גוים עמלק והורגלנו לפרש בו עד"ז כי ראשית היא הסיבה כדרשת חז"ל בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית. ובשביל ישראל שנקראו ראשית והכוונה כי התורה וישראל המה הסיבה התכליתיית לבריאת העולם והנ' כי פירשו מילת ראשית לסיבה והתחלה וכמו כן גם עמלק שנאמר בו ראשית גוים הכוונה שהוא סיבת והתחלת כל הגוים כי בסיבתו הם סרים מאחרי ה' כאשר תוארו הכתוב אשר קרך בדרך ובאתה על זה אמיתת דרשת רז"ל לדרשו מלשון קרירות באמרם משל לאמבטי רותחת שקפץ אחד לתוכה אע"פ שנכווה מ"מ הקרה בפני אחרים וכמו כן בצאת ישראל ממצרים כאשר שמעו עמים ירגזון חיל ורעדה יאחזון עד כי קרוב הי' הדבר שישובו כל העמים לעבודת השם לפחד ה' והדר גאונו אשר נגלה ונתפרסם בעת ההיא כאשר יהי' אי"ה לעתיד לבוא ועמלק זה הקרה אותם בפני כל האומות עד כי נשארו כל האומות על עמדם ולא נתקרבו לה'. והנה מעשיו אלו החיצונים יורו על שורש עומק ענינו בפנימיות כי כן כאשר ע"י מעשיו אלו הי' סיבה לכל הגוים לבלתי התקרב אל ה' ותורתו ככה לעומת זה עומק שרשו בפנימיות הוא ג"כ עד"ז כי הוא הסיבה הראשיית לכל העמים לבלתי לכת אחרי ה' וגם כי לא יעשה מאומה. הלא תראה בימי מרדכי ואסתר כאשר נהרגו חמשה ושבעים אף עמלקים נאמר ורבים מעמי הארץ מתייהדים ולעתיד לבוא כאשר ימחה זכרו של עמלק מכל וכל ישובו כל העמים עבודת השם והענין הוא כפי הידוע מדברי החכמים האמיתיים הבאים בסוד ה' כי שרו של עמלק הוא הס"מ ובת זוגו אשר הוא השטן הוא היצה"ר הוא המלאך המות וזרעו של עמלק המה מרכבה לו. ולכך כל עוד שזרעו בעולם הנה שרו והוא הס"מ הוא בתקפו ובחזקתו ופועל פעולתו להסית ולהדיח רבים מאחרי ה' ובמחייתו לעתיד לבוא אי"ה. יבוטל גם הס"מ כמאמר חז"ל לעת"ל הקב"ה מביא היצה"ר ושוחטו. ואו לא יהי' שום מסית מסטין ומדיח הרשעה