בית אברהם לנדא צה

מהיום דשפיר מועיל בקנין מתורת מתנת בריא ואם כן אף באודיתא י"ל כן שפירש שקנין האודיתא יתחיל מעכשיו ולא פשיט מידי ודוחק לומר שהגמ' ידע דאודיתא דאיסור היה בסתמא ולא פירש מעכשיו דזה קצת דוחק

שם גמ' אמר רבא ה היאך לקנינהו רב מרי להני כו' וקשה לפי מה דמבואר (בסי' ער"ה סעיף ל"א) שכל מלוה שנגבת מיורשים נגבת מזוכים בנכסי הגר ואם כן היה יכול איסור להתחייב א"ע לרב מרי בקנין בתורת חיוב או בשטר ויפרש לו שמשעבד לו מטלטלי ומקרקע דאז גבה מיורשים כמבואר בח"מ (סי' ק"ז) דא"צ אגב לגבות מיורשים אלא בפירש מטלטלי סגי וממילא היה גובה רב מרי מהזוכה בנכסי איסור מתורת בע"ח. והיה נראה לכאורה מזה ראיה לדברי הט"ז (בסי' רמ"ה) שכתב דדוקא מלוה שהיא נגבית מלקוחות נגבית מזוכים בנכסי הגר ע"ש. א"כ אתי שפיר דלא מהני מה שיתחייב את עצמו לרב מרי דהא אינו יכול לגבות מלקוחות רק בשיעבד לו מטלטלי אגב קרקע ולאיסור לא היה קרקע וא"ש

אך אכתי תקשה לשיטת הרי"ף ורמב"ם דמתנת גר ש"מ מהני לאחר רק לבנו לא מהני משום שראוי ליורשו אם כן היה יכול איסור להתחייב א"ע לרב מרי בשטר או בקנין וליתן נכסיו במתנת ש"מ לאחר דמהני לשיטת הרי"ף וממילא היה טורף רב מרי בעד חובו דהא מתנת ש"מ כירושה שוויה רבנן וכל מלוה דטרף מיורשים טרף נמי ממקבל מתנת ש"מ כמבואר בגמ' ובפוסקים בחו"מ (סי' רנ"ב) ומיורשים סגי בכתב לו שמשעבד מטלטלין אף בלא אגב קרקע. ואפשר לומר דהאחר לא היה רוצה במתנה מאחר שאין מרוויח בהמתנה דהא רב מרי יטרוף ממנו בעד חובו וכיון דהמקבל אומר אי אפשי בה ממילא נשאר אצל יורשים כמבואר ברמב"ם (פ"ט מזכיה) ואם כן ממילא נשאר הפקר ולא היה יכול לטרוף ממנו לשיטת הט"ז. אבל לפי שיטת הפוסקים דמלוה עפ"י טריף מנכסי הגר כמו דטריף מיתומים קשה כנ"ל

תוס' ד"ה כל דאיתא בירושה כו' אע"ג דמקבל ליתא בירושה כו'. וכן משכ"מ שכתב כל נכסיו לעבדו חוזר בנכסים כו' והנה הרשב"ם פי' כאן דליתא בירושה כגון רב מרי ע"ש מוכח מדברי הרשב"ם דאף המקבל בעי שיהי' בתורת ירושה וצריך ליישב קושיית התוס' מהא דשכ"מ שכתב כל נכסיו לעבדו. ונראה לומר דהא דאמרי' דכל דליתא בירושה ליתא במתנת ש"מ היינו שיקנה בדיבור מתנת דברי ש"מ אבל בהאי דהכותב כל נכסיו לעבדו נהי דלא קנה מתורת דברי ש"מ מחמת דליתא בירושה מ"מ קנה הנכסים בשטר דהא קנין דמועיל בברי ושייך אף בגר ואף דאין שטר לאחר מיתה מ"מ י"ל דמיירי בפי' מהיום. וע"כ צ"ל כן כמ"ש התוספ' בגיטין (דף ט' א') ד"ה ואינו חוזר בעבד דבלאו הכי היאך מועיל לענין שיקרור הא אין גט לאחר כו' ע"ש בדבריהם וכיון דמיירי בפי' מעכשיו א"כ קנה מתורת בריא בשטר ולא צריך שיהיה איתא בירושה. והא דחוזר בנכסים היינו שמסתמא היה דעתו על תנאי אם ימות והקנין חל מעכשיו. ואכתי תקשה על דברי הרשב"ם מהא דאיתא בגיטין (דף מ' א') מי שאמר פלונית שפחתי אל ישתעבדו בה כופין את היורשים לשחרר ע"ש ואמאי והא המקבל ליתא בירושה. ונראה דרשב"ם סובר כשיטת הפוסקים דאמרי' אף בגר מצוה לקיים דברי המת עיין בחו"מ (סי' רנ"ז) והתם מטעם מצוה לקיים דברי המת הוא דהא ציוה ליורשין וה והיכא דציוה ליורשים שלו לא בעי שיהיה מושלש לשם כך. כדאיתא בחו"מ (סי' רנ"ב) ובש"ך (ס"ק ג') משא"כ הכא שלא היה מושלש לשם כך וגם לא היה לו יורשים לא שייך מצוה לקיים דברי המת

מסכת סנהדרין

סנהדרין דף כ"ז מומר אוכל נבלות להכעיס אביי אמר פסול כו'. ולכאורה קשה לפי מאי דקיי"ל דמומר להכעיס אפי' לעבירה אחת הוה מומר לכל התורה כולה כמבואר ביו"ד