בית אברהם לנדא צא

כנ"ל ולא קשה דפשיטא דיחפה על בת אחותו דזה אינו דאכתי אהני לשבוע דקמי' ודבתריה וכדאמרי' בגיטין שם וא"ש

שם דף קמ"ט ע"א איבעיא להו ש"מ שהודה מהו כו'. ובתוס' שם ד"ה ש"מ שהודה כו'. עיין בספר קצות החושן (סי' קצ"ד) שהאריך והעלה בקניית חמץ שיהיה לד"ה. הוא קנין אודיתא דהוא קנין ממש אף על גב דקמיה שמיא גליא כדמוכח מדברי התוס' בבבא מציעא (דף מ"ו) ד"ה וניקניהו נהליה שהקשו לענין מע"ש דיקנה בהודאה והניחו בקושיא. ובבבא קמא (דף ק"ד ב') ד"ה אגב אסיפא דביתא תירצו דלענין מע"ש דאוריית' לא מהני אודיתא דהוא רק דרבנן ומשמע דלענין מידי דרבנן שפיר מועיל אודיתא.. וא"כ גבי חמץ דמדאורייתא סגי בביטול בעלמא שפיר מועיל אודית' לענין קנין דרבנן ע"ש בדברי קצוה"ח

ולפענ"ד נראה דברי החולקים בדבר דאודיתא לא הוה קנין כלל. ומה שהוכיח מדברי התוס' בבבא קמא ובבבא מציעא התוספ' לשטתייהו אזלי דפירשו כאן בסוגיא הוה פשיטא ליה לבעל האיבעיא דאודיתא הוה קנין רק דמיבעיא ליה גבי ש"מ אי יכול לחזור כשעמד דלא עדיף קנין האידותא משאר קנינים בש"מ דמ"מ אי עמד חוזר במתנת ש"מ בכולה או דלמא כיון דאמרו בלשון הודאה עדיף טפי ואינו יכול לחזור. ולפי פירש הי"מ היא גופא מיבעיא ליה אי אודיתא הוה קנין באם מוחזקנין אנו שההודאה שקר וה"ה דבבריא הוה יכול למיבעיא רק דאף בש"מ מ"מ מסתפק באפשר דלא קני כלל אף בשלא חזר משום דהודאה הוא שקר ומחמת מתנת ש"מ אינו קונה משום דלא אמרו בלשון מתנה ופשוט ליה דההודאה הוה קנין מאיסור גיורא דלא קני מחמת מתנת ש"מ משום דליתא בירושה אלא ע"כ אודיתא הוה קנין וכל זה לפי פי' התוספת

אבל הרא"ש פי' וז"ל איבעיא להו ש"מ שהודה כו' מי אמרינן שלו היה מקודם לכן ואף על פי שמוחזקין ועומדין הנכסים בחזקת ש"מ עד היום הזה מכל מקום בתר הודאתו אזלינן דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי והרי הודה שהיה שלו ואם עמד אינו חוזר או דילמא כיון שהודה על כל נכסיו נראה שאין זה אלא מתנה שיהיה שלו באם ימות ואם עמד חוזר ת"ש דאיסור גיורא אלמא דהודאה לא הוה כמתנה ואם עמד אינו חוזר דאי הוה כמתנה גר דליתא בירושה ליתא במתנת ש"מ ע"כ לשון הרא"ש ז"ל והנה מבואר מתוך דבריו בפירוש דכל האיבעיא הוא אי אמרינן אף בהודה על כל נכסיו שההודאה אמת מחמת הודאת בע"ד או מחמת שהוא על כל נכסיו נראה שההודאה הוא שקר רק רוצה ליתנו במתנה וע"ז פשיט מאיסור גיורא דאזלינן בתר הודאת פיו אף בש"מ ולא אמרינן דמתנה נתן לו ואם כן לא מצינו כלל לפי דברי הרא"ש שום ראיה מגמר' דאורייתא יהיה קנין דהא גבי איסור גיורא היה הטעם משום דאזלינן בתר הודאתו לומר שודאי האמת כדבריו מחמת הודאת בע"ד ואדרבא דאי הוה מטעם קנין לא עדיף קנין אודייתא משאר קנינים בש"מ דיכול לחזור דמסתמא לא היה אלא מחמת מיתה. וגבי גר לא היה מועיל כלל דמטעם קנין אודיתא הא אין קנין לאחר מיתה ומחמת מתנת ש"מ לא שייך גבי גר דליתא בירושה אלא ודאי דלאו מטעם קנין אתינן עלה רק דאנן אמרינן דהודאתו אמת כמבואר בפירוש בדברי הרא"ש. ומהיכי תיתי נימא להמציא קנין חדש של אודיתא כיון שאין לנו שום ראיה מדברי הגמ' לפי פי' הרא"ש

ואין להקשות אי אודיתא לא הוה קנין אם כן היאך לקח רב מרי להני זוזי דהא הוא בעצמו ידע שההודאה הוא שקר. זה אינו דהא אפשר שזיכה לו על ידי אחר כדאיתא בגיטין (דף מ') באומר כתבתי ונתתי והוא אומר לא כתב שמא זיכה לו ע"י אחר וה"נ היה רשאי רב מרי ליקח מחמת הודאת בע"ד דשמא זיכה לו על ידי רבא או אגב קרקע אף דמוחזקין אנו דלית ליה קרקע הא הודאת בע"ד כמאה עדים דמי ומסתמא היה לו קרקע והקנהו המטלטלין אגב קרקע על ידי אחר וגם איסור לא עביד איסורא בהודאתו לשקר דבנכסים דידי' מצי עביד מה דבעי וכן ע"כ צ"ל לפי פי' הרשב"ם דגם הוא סבר דאודיתא לא הוה קנין

וגם בחידושי הרשב"א בקידושין (דף כ"ו) כתב שהודא' לאו קנין הוא רק דאנו עושין מה שאמר. דהודאת בע"ד כמאה עדים אבל לא הוה קנין כלל וא"כ צ"ל דמה שלקח רב מרי להני זוזי משום שמא