בית אברהם לנדא צ

ליה מגו אפילו ר"נ מודה ואם כן א"ש דמתניתין דקידושין מיירי בלא הוחזק כדי לאוקמה אפילו כר"נ ולר"נ אינו נאמן לומר יש לו בנים אפילו במגו להוציאה מחזקתה מה שאין כן במתניתין דאומר זה בני דהוה עביד לגלויה טפי שפיר נאמן אפילו בהוחזק באחי גם לר"נ וא"ש ואף דגם יש לי בנים מיקרי קצת עבידא לגלויה כמ"ש הפוסקים מ"מ זה בני מיקרי עבידא לגלויה טפי

שם הכא אע"ג דמוחזק ליה באחי. עיין ברשב"ם שכתב חזקה בלא עדים כו' מבואר. מדבריו באם יהיה עדים על אחים אינו נאמן לומר יש לי בנים. וכן הביא הטור (בסי' קנ"ו) בשם הרשב"ם. וראיתי בשער המלך (פ"ג מיבום) שהקשה על מה שכתב הרשב"ם לקמן גבי ההוא דקא שכיב והיה לו אחין ולא בנין דלכך לא אמרינן דאמר יש לי בנים משום דלא טען ואנן לא אמרינן כן בכוונתו משום דהוא נגד החזקה ואמאי לא מתרץ כפשוטו דמיירי ביש לו אחים ידועים דאינו נאמן לומר יש לי בנים לפי שיטת הרשב"ם ע"ש. ונראה לומר דודאי לפי המסקנא דאין נאמן לומר גירשתי את אשתי אפילו דבידו לגרשה ויש לי בנים נאמן ע"כ היינו משום דלא הוחזק בעדים דיש לו אחים והוא אמר יש לי בנים ולא הוה מוציא כ"כ מחזקה כיון דאין אחים ידועים משא"כ התם לפי מה דסבר דגם בגרשתי את אשתי נאמן משום דבידו אם כן גם אפילו באחים ידועים נאמן דהא מכל מקום אית ליה מגו על בנים ושפיר הוצרך הרשב"ם שם לומר משום דלא טעין והיינו לפי הס"ד דגרשתי את אשתי נאמן ואתי שפיר

אך מכל מקום קשה טובא דא"כ למה הוצרך הרשב"ם לחלק בין יש לו בנים ובין גרשתי את אשתי דאינו נאמן משום דאם איתא דגירשה קלא כו' ואמאי לא כתב כפשוטו דהתם כיון דהוחזקה אשת איש בודאי לא מהני מגו כמו ביש אחים ידועים ע"פ עדים. וראיתי בספר בית מאיר (סימן קנ"ו) שעמד גם כן בזה. ועיין בספר המקנה בקידושין (דף ס"ד) שכתב בכוונת הרשב"ם דדוקא במוחזק דאין לו בנים לכך בעי שלא יהיו אחים ידועים בעדים ע"ש. ולדבריו שפיר י"ל דהיינו דוקא לפי המסקנא דגרשתי אינו נאמן משום דאי איתא דגירשה קלא אית לה ואם כן גם במוחזק דאין לו בנים לא יהיה נאמן משום שהוא נגד החזקה ולכך כתב הרשב"ם דגם על אחים אין עדים גמורים ולכך נאמן אפילו נגד חזקת דאין לו בנים משא"כ אי אמרינן דגרשתי נאמן אפילו שהוא נגד החזקה דאם גרשה קלא וכו' ואפ"ה נאמן א"כ אפי' במוחזק דאין לו בנים נאמן אפי' באחים ידועים בעדים ולהכי כתב הרשב"ם לקמן דלכך לא אמרינן דנתכוין לומר יש לי בנים משום דלא טען והוא נגד החזקה וא"ש. תוס' ד"ה למפרע אינו נאמן תימא דפשיטא דאין נאמן כו' אבל למ"ד פלגינן דיבורא כו'. הנה לפי מה דמשמע מדברי הרשב"ם כאן דהא דאמרינן פלגינן דיבורא היינו דמהימנינן ליה דגירשה אבל לא מה דאמר כבר ואם כן אם ידעינן בודאי דלא גירשה עתה או היום. א"כ י"ל דלכו"ע אינו נאמן דכמו דאינו נאמן נגד למפרע ה"ה דאינו נאמן להתירה מכאן ואילך ודוקא באם יכול להיות שגירשה היום אמרינן דפלגינן דיבורא. ומהימנינן ליה במה שאמר שגירשה. ובמה שאמר שגירשה כבר לא מהימן ואם כן שפיר הוה רבותא דאינו נאמן אפילו מכאן ולהבא היכא דלא שייך פלגינן דיבורא דהיינו דידעינן שלא גירשה היום אבל למפרע וודאי אינו נאמן דאל"ה אם כן יוכל לחפות על בת אחותו

עוד נראה לתרץ דהנה שם בגיטין (דף י"ז) מקשה הגמ' דאכתי מה מהני זמן דהא כתב שנה או שבת נמי כשר. ומתרץ דאהני לשבוע דקמיה ודבתריה. והנה לכאורה י"ל דאם אומר גרשתי כבר בתוך חדש או שנה נמי יהיה מהימן דהא בידו ליתן גט ויכתוב חדש או שנה דכשר והיא תוכל לומר שכבר נתגרשה. אך לפי מה שהקשה הר"ן בקידושין (ס"ד) דאמאי נאמן לומר גירשתי הא הוה מגו במקום חזקת א"א ותירץ דבידו עדיף ואמרינן אפילו נגד חזקה ואם כן היינו דוקא מכאן ולהבא דהוה בידו משא"כ למפרע אף דיש לו מגו דיכתוב זמן חדש או שנה והיא תאמר שכבר נתגרשה מ"מ לא הוה מגו דבידו רק ככל מגו דבטענה אחרת ולא אמרינן נגד חזקת א"א וא"כ שפיר אשמועינן דלמפרע אינו נאמן אפילו דיש לג מגו כנ"ל שיכתוב גט בזמן חדש או שבת משום דהוא נגד חזקת א"א