בית אברהם לנדא פט

בנים ואינה זקוקה כלל ובסיפא מיירי דאומר זה אחי וחליצתו או ביאתו יפטרנה מזיקתה ואינו נאמן על זה דמיירי בהוחזק באחים במדינה אחרת ואומר זה אחי והוא אינו מוחזק באח ואינו נאמן לכונסה או לחלוץ לה ואף דיש לו מגו דאי בעי פטר לה בגט מ"מ הא הרמב"ן הקשה דאמאי נאמן ביש לי בנים הא הוה לחצי טענה דנפסלה מכהונה ותירץ דלא איכפת ליה אם לא תנשא לכהן ולא הוה לחצי טענה. משא"כ באומר זה אחי כיון דאינו נאמן ליבמה דעל זה לא שייך מגו ממילא גם להתירה בחליצה אינו נאמן דהוה לחצי טענה. ואם כן גם זה אחי מיירי דומי' דרישא בהוחזק באחים. וא"צ לדחוק כמ"ש הרמב"ם לקמן דמיירי בלא הוחזק ואף דקיי"ל ביבמות (דף מ') דאפילו אשה וקרוב נאמן לומר אחוה דמיתנא הוא היינו דוקא בהוחזק באחים כאן ונאמן מטעם דעבידא לגלוי משא"כ בהוחזק באחים במדינה אחרת והוא אומר זה אחי על איש שלא הוחזק לאח אינו נאמן לפטרה בחליצה כנ"ל. וממילא אתי שפיר נמי דמיירי בזה אחי לענין ירושת עצמו דהיינו שאומר זה אחי וייבם את אשתי לאחר מיתה וממילא דזוכה בכל נכסי המת כדין יבם רק כיון דאין נאמן לענין יבום א"כ ממילא אינו יורש וא"ש

ועיין ברא"ש שכתב דהא דמקשה לענין יבום פשיטא הוא מכח מתניתין דקידושין דמיירי גם לענין יבום ע"ש. וקשה דאכתי דלמא מתניתין דהכא קמ"ל לענין ירושה ובנכסים שנפלו לאחר מכאן דלית ליה מגו יהא לא שמעינן ממתניתין דקידושין דדילמא דוקא לענין יבום מטעם מגו דאי בעי פטר בגיטא אבל לענין ירושה לא שמעינן מהתם בנכסים שיפלו לאח"כ

שם ע"כ גמ' התם דלא מוחזק לן באחי. עיין רשב"ם שכתב דהכי מוקמינן לה התם בקידושין משום דבעי לאוקמיה אף כר' נתן כו' ולכאורה תמוה דבלא זה בודאי מיירי סיפא דיש לי אחים אינו נאמן בלא מוחזק באחי דאי לאו הכי אפילו בלא דבריו אסורה והיאך שייך אינו נאמן ואם כוונתו דנוקי רישא וסיכא לאו בחד גוונא רק דרישא איירי במוחזק באחי וסיפא בלא הוחזק באחי כמו שפירש רשב"ם. לקמן על מתניתין דהכא דלא מיירי בחד גוונא אם כן אפילו כר' נתן אפשר לאוקמיה ו דכיון דסיפא מיירי בלא הוחזק באחי. ונראה לומר דאזיל בשיטת הרמב"ן בקידושין שכתב דר' נתן דאמר אף נאמן לאסור לא מיירי כלל בחזרה רק דסבר דאין נאמן להוציאה מחזקתה ואם היא בחזקת היתר מותרת ובחזקת איסור אסורה אם כן לפי המסקנא דמסקינן בקידושין דמיירי בהוחזק באחי ולא בבני וטעמא דר"נ משום דלא אתי מה לי לשקר ומרעא לחזקה אין הפי' כפירש"י דקודם חזרתו נאמן מטעם דאין אדם חוטא כו' רק דאפילו קודם חזרה לא היה נאמן להוציאה מחזקתה ועי' בדברי המלחמו' בקידושין ומוכרח לומר כן ואם כן בודאי סיפא ע"כ מיירי בלא הוחזק באחי דאי לאו הכי היאך שייך אינו נאמן רק רישא אפשר דמיירי בהוחזק באחי אבל כיון דבעי לאוקמיה כר' נתן ולר' נתן אינו נאמן להוציאה מחזקתה אפילו במגו אם כן באומר יש לי בנים נמי אינו נאמן במוחזק באחי ולכך צריך לאוקמיה גם הרישא בלא מוחזק באחי וא"ש

ולכאורה יש להבין אמאי לא קאמר הגמ' אי מההיא ה"א בדלא מוחזק באחי כדרך הש"ס ולישנא משמע דגם לפי האמת מיירי מתני' דקידושין בלא מוחזק באחי ולפי מה שכתבו התוס' בקידושין דבשעת מיתה באמת אינו נאמן במוחזק באחי משום דלא שייך מגו דדלמא אין לו כח א"ש דדוקא הכא מיירי במוחזק ונאמן משום דאינו בשעת מיתה משא"כ בקידושין דהוא בשעת מיתה מיירי דוקא בלא הוחזק. משא"כ לתירץ השני שבתוס' שם קשה כנ"ל דאי משום סיפא אם כן גם הכא קשה אלא ודאי דלא מיירי בחד גוונא כמ"ש הרשב"ם. ולפי מה שכתב רשב"ם דהכא לא מיירי בסיפא לענין יבום אלא לענין ירושה ניחא

ועוד אפשר לומר לפמ"ש לעיל בפירוש הרשב"ם שהוא כשיטת הרמב"ן במלחמות דלר"נ אין נאמן להוציא מחזקתה אפילו במגו רק די"ל דדוקא ביש לו בנים אינו נאמן דמגו לחוד אינו מרע לחזקה לר"נ משא"כ בזה בני דהוה נמי מלתא דעבידא לגלוי גם ר"נ מודה דנאמן במגו דהא לשיטת הרמב"ם גם ע"א נאמן לומר ניתן לו בן מחמת עבידא לגלייה רק שהרמב"ן בחידושיו מחלק בין אחר ובין הבעל דלא איכפת ליה במה שיתגלה לאחר מיתה. אבל מכל מקום י"ל כיון דעבידא לגלויה טובא וגם אית