בית אברהם לנדא פו

הוה שמא ושמא. והוה א"י אם נתחייבתי כיון דהספק הוא אם נפרע קודם התחלת החיוב דהיינו בתוך שלשים ושפיר מוכח דאין אדם פורע בתוך זמנו

או די"ל דהוכחת הגמ' הוא מדתני עד שיביא ראיה שנפדה ואמאי לא סגי באם הביא עדים שאביהם אמר קודם מותו שפדאו והוה שוב טענת ברי. ולא דמי למנה לאחר בידך כיון דהטענה היה מועילה לגבי עצמו אם לא היה מת וע"כ צ"ל דאף בטענת ברי אינו נאמן תוך זמנו

אלא דבזה יש לעיין קצת דהא לכאורה יש להקשות לשיטת הסוברים דגם בממון בעינן יכול להזימה אם כן מאי מהני ראיה שנפדה דליתנייהו בהזמה דמזיק מתנות כהונה פטור דהוא ממון שאין לו תובעין. ולכך היה נראה לומר דהכא לא בעינן תורת עדות דדמי לאיסורין מחמת שהבית דין אין יורדין לנכסיו דהא מצי למימר לכהן אחר יהיבנא רק המצו' מוטלת עליו ואפילו ע"א נאמן לומר שנפדה למאן דאית ליה דע"א נאמן באיסורין אפילו באתחזק עיין נימוק"י יבמות פרק האשה (דף פ"ח)

ולפ"ז מיושב הלשון דברישא נקיט עד שיביא ראיה ובסיפא עד שיאמרו לו דברישא סגי אפילו בע"א. אך אם מדין איסורין אתינן עליו אם כן אף הבע"ד נאמן כמו בכל איסורי חלב ודם והפרשת תרומה דהבעלים נאמנים אם כן אף באמירת אביו סגי ואדרבא אמירת אביו עדיפא דלכו"ע נאמן אף דאתחזק חיובא וגם חזקת דת"ז מכל מקום כיון שהוא בידו לפדותו נאמן כדאיתא ביבמות (דף פ"ח) והתם לא מטעם מגו הוא כמו שביאר הרא"ש בגיטין (דף נ"ד) ע"ש. ולכך נראה דנהי דהב"ד אין יורדין לנכסיו מחמת דמצי מדחי לכהן אחר יהיבנא. מכל מקום יש שיעבוד נכסים דהא אפילו מלקוחות גבי כדאיתא בכורות (דף מ"ח) ואם כן שפיר מיקרי ממון ובעי תורת עדות ממש

באו"ד וכן שוכר שמא יפול ביתו של משכיר כו' ולכאורה קשה דזה לא שייך אלא על הקדמת השכירות במה שעדיין לא דר. אבל לא על השכר שעבר. וכן מ"ש התוס' פרק השואל שמא יפול ביתו של שוכר מכל מקום לא שייך על פירעון בעד דירה שכבר דר זולת בבית סתם דחייב להעמיד לו בית ושמא יתייקרו הבתים ומעכב ת"י על שכירת בית אחרת. אבל בבית זה לא שייך זאת. ואם כן אכתי קשה אמאי לא מוקי איבעיא בכהא"ג דלא מוכח מבכור ואמאי דחיק לאוקמיה ביומא דמשלם זמני'

ולכאורה היה נראה לומר דהא יש להבין לפי מה דמסיק דאיבעייא הוא ביומא דמשלם זמני' אמאי לא מיבעייא בכל הלוואות ואמאי דוקא בשוכר ומשכיר וצ"ל דבשוכר אית ביה תרתי שמא יפול הבית היום דמשלם וגם אינו זמני ממש ולכך אי אפשר לאוקמי' האיבעייא על שכר שכבר עבר דאם כן דמי ממש להלוואה ואמאי לא מיבעייא בכל הלוואות. כן היה נראה לכאורה. אלא דקשה ע"ז דאם כן לא פשיט מידי משכיר בזמנו דהתם מיירי לאחר גמר הפעולה. משא"כ ביומא דמשלם זמניה בשוכר דשייך שמא יפול. וע"כ צ"ל דגם בשוכר לא שייך במשלם זמני' שמא יפול דהוא דבר רחוק וגם ההפסד מועט וא"כ קשה כנ"ל

באו"ד ומיהו קשיא הא דפריך לר"ל מכותל חצר שנפל כו' הנה לכאורה י"ל כיון דכל הס"ד דמיקרי תוך זמנו היינו כיון שהתחיל חבירו לבנות הכותל הוה כאלו קבל עליו לבנותו כולו כמ"ש הדרישה (סי' קנ"ז) יעו"ש ואם כן יש לומר דדמי קצת לשכירות דאינה משתלמת אלא לבסוף מכל מקום אם נאבד הכלי צריך לשלם לו דאז מיקרי סוף הפעולה כיון דהכלי ליתי' בעולם. עיין ש"ך (סימן קכ"ו) וב"ש (סי' כ"ח) ואם כן ה"נ דנהי דמיקרי תוך זמנו כל זמן שחבירו רוצה לבנות הכותל. אבל כשחבירו יחזור בו ממילא הוה סוף זמנו על כל שפא ושפא שבנה. אלא דאכתי א"ש דברי התוס' לפי מה שכתב הש"ך שם דפשיטא דבכל שפא ושפא זמני' אלא דמיירי שאומר לו שפרע לו מתחלה קודם הבנין ע"ש. וע"ז שייך שפיר שמא לא יבנה. ועיין מהרש"א שכתב כאן דבסיפא לא שייך שמא לא יבנה דבדעתו תלוי ע"ש. וצ"ע דאכתי דמי לשוכר שכתבו התוס' לעיל שמא יפול כו'. וה"נ שמא יפול כותלו של חבירו קודם גמר כותלו ושמא לא יבנה שנית אחר הנפילה. ויש ליישב דבריו בדוחק

תוס' ד"ה אלימא דא"ל פרעתיך בזמנו כו' וא"כ ואמאי פשיטא הא כיון דאין