בית אברהם לנדא פה

טענת ברי. וא"כ צ"ל גבי בכור אף דכהנים טוענים שמא מ"מ גם הבכור א"י ע"ש. הנה בגוף הדבר מה שהביאו בשם המרדכי דאם היורשים תובעים נאמן אפילו בתוך זמנו. נראה לפע"ד דאין הכרח כלל דזה לשון המרדכי שם ועוד חזקה דאין פורע ת"ז לא מהניא ליה אלא היכא דאיכא ברי וברי אבל הכא טוענת האשה והיורשין שמא כו' ומגו דיכול לומר התניתי עמו לפרוע בתוך זמנו נאמן ע"כ דברי המרדכי ז"ל. אם כן נראה כוונתו דהיכא דיש מגו והוא נגד שמא י"ל דודאי נאמן ולא מיבעיא לן כלל אי מהני מגו כנגד החזקה. ומדברי הש"ך נראה דהיה סובר בדברי המרדכי דמ"ש אחר כך מטעם מגו הוא טעם בפ"ע

ולדעתי אין מוכרח לומר כן ואדרבא קשה לי טובא היאך אפשר לומר דיורשים אינם יכולים להוציא בחזקת תוך זמנו מחמת שטוענים שמא. הא בחזקת שטרך בידי מאי בעי דגריעא מחזקת ת"ז דהא בעי שבועה ומכל מקום אמרי' דיורשים נשבעים שבועת יורשים שלא פקדנו ונוטלים. ובחזקת ת"ז דעדיף טפי דאפילו שבועה לא בעי יגרע כח היורשים דאף בשבועת יורשים לא יטלו זה דבר שאין הדעת סובלו. ולכך נראה דגם המרדכי מודה לזה רק דכוונתו דאית ליה גם כן מגו דהתניתי עמו לפרוע בתוך זמנו

ועיין תומים (סי' ע"ח סק"ב) שכתב דברים תמוהים. ונראה שטעות הדפוס נזדקר לפניו בדברי המרדכי שכתב דאית ליה מגו לומר שהתנה עמו שיהיה נאמן לומר פרעתי ת"ז. ולכך הקשה דגם גבי הלואה אית ליה מגו זה. והדברים מתמיהים וכי יעלה על הדעת שיהיה נאמן לומר על תנאי כזה. ואם כן בכל השטרות יש לו מגו זו דהתנה עמו שיהיה נאמן לומר פרעתי אף שהשטר יהיה ביד המלוה ומעולם לא עלה מגו כזו בדעת המרדכי. רק שכתב דיש לו מגו לומר שהסופר התנה עמו לשלם שכירתו בתוך זמנו דהיינו קודם כלות הספר. ואדעהא דהכי נשכר לו. ולכך היה צריך לשלם לו. ומשא"כ בהלואה דבשעת הלואה קבע לו זמן. ואם יאמר שאחר כך נתחייב לו לפרוע בתוך זמנו אינו נאמן דהוא נגד החזקה. ולמה היה לו לחייב א"ע בפרעון קודם זמנו הנגבל בשעת הלואה

והנה עפ"י דברי המרדכי הנ"ל יישבתי מה ששמעתי מקשים בשם הרב המנוח הגאון אבד"ק אפטא על הא דפשיט הגמ' בבא מציעא (דף ג') דפרע אינש ביומא דמשלם זמני' מהא דשכיר בזמנו נשבע ונוטל טעמא דשכיר משום דבעה"ב טרוד בפועלים כו' והקשה הרב הנ"ל לפי מה שכתב הר"ן בשבועות דלכך נאמן בשכרו שלא בעדים במגו אף דהוה מגו דהעזה. היינו דבמגו גרוע אוקמיה אדינא אם כן היאך מוכח דפרע אינש ביומא דמשלם זמני' משכיר דילמא מיירי בשכרו שלא בעדים ואי לא הוה טעמא משום דטריד בפועלים. נאמן במגו דלא שכרתיך. אבל השתא דאמרינן בעה"ב טרוד כו' הוה מגו דהעזה ולא שייך מ"ש הר"ן דבמגו כל דהוא אוקמא אדינא. כיון דמדינא אינו נאמן אי אמרינן דלא עביד אינש דפרע ביומא דמשלם זמני'

ולפי דברי המרדכי ניחא דאי מיירי בשוכרו שלא בעדים אכתי אית ליה מגו דהתנה עמו לפרוע בכל עת שיתבענו הפועל דלא שייך אין אדם פורע ולא הוה העזה. דגם ע"ז שייך טרוד בפועלים דאין מכחישו גוף השכירות ואפשר דהתנה עם אחר וטועה שהתנה עמו. ואם כן אם יטעון דהתנה עמו דאז לא יהיה חזקת דאין אדם פורע ביומא דמשלם זמני' שוב יהיה הבעה"ב נאמן במגו דלא שכרתיך. ולא שייך מגו דהעזה כסברת הר"ן דבמגו כל דהוא אוקמא אדינא. וע"כ מיירי דשוכרו בעדים והעדים אומרים דלא היה שום תנאי בשעת שכירות. ועל תנאי אחר השכירות אינו נאמן כי למה היה לו להתחייב א"ע בדבר שאינו חייב ושפיר מוכח דעבד אינש דפרע ביומא דמשלם זמני' וא"ש

ועיין עוד בתומים שהקשה לדברי הראב"ד דאף ביומא דמשלם זמני' מכל מקום לא טענינן ליתמי אם כן היכא מייתי ראיה מבכור דהא ליורשים לא טענינן ודלמא טענת ברי נאמן אף ת"ז ומאי מייתי ראיה בבבא מציעא (דף ק"ב) מבכור לשוכר. וא"ל משום דגם הכהן טוען שמא דהא גם נאנסה לא טענינן ע"ש. ונראה לחלק דלשיטת הפוסקים דגם בלא הוה למידע אמרינן משואיל"מ. וע"כ הטעם ביתמי משום, דטענינן ובמלתא דל"ש כיון דאנן לא טענינן ממילא אמרינן משואיל"מ אף דחבירו טוען שמא משא"כ לענין בכור דנהי אנן לא טענינן מ"מ