בית אברהם לנדא ח

לבוא שם כו' ובהמה נמי מיירי ביושב ומצפה שמא ישחטנו חש"ו עכ"ל. והנה צ"ל שתוס' כתבו כן למאן דאית לי' חלוק הי' ר"ש אפילו בב"ח שמתו דאי לאו הכי א"כ בפשיטות יושב ומצפה מתי תמות כיון דחולה או מסוכנת היא. ובחידושי הרשב"א כתב בד"ה את הנבלה כו' דמר בר רב יוסף סבר דלר"ש מוכן לאדם הוי מוכן לכלבים. ובכוס וקערה התם דחייא בידים אבל מוקצה מחמת איסור גרידא דלא דחייא בידים ל"ל לר"ש אפילו אין יושב ומצפה עכ"ל. ולפי דבריו מיושב קושיית המג"א (בסי' תק"א) דאמאי בקורה שנשברה בעינן דוקא שהיתה רעועה מבעוד יום דבבריאה אפילו ר"ש מודה. ובבהמה שמתה אפילו בבריאה ע"ש. ולפי האמור מיושב דדוקא גבי בהמה טעמא דר"ש דמוכן לאדם הוי ג"כ מוכן לבהמה לר"ש ומוקצה מחמת איסור ל"ל משא"כ בקורה דמתחלה לא אתכנה כלל לתשמיש כי היתה מחוברת לבית אף ר"ש מודה בבריאה שנשברה דהוה מוקצה כיון דאינו יושב ומצפה ועיין עוד במג"א (בסי' הנ"ל) מה שכתב דבכלים שנשברו ביו"ט לא בעינן שיהיו רעועים מאתמול אליבא דר"ש. והטעם דכלים אף בריאים עומדים להשבר ע"ש. ולכאורה טעמו דחוק קצת דסתמא קתני ומשמע אף כלי מתכות וכלי ברזל דאינם עומדים להשבר אפ"ה לר"ש לא בעינן שיהיו עושים מעין מלאכתן הראשונה וג"כ לענין הסקה בשבריהן לא קא מפליג אם הם כלים שדרכן להשבר או לא. אבל נראה בטעמא דמלתא דדוקא לר"י דאית לי' מוקצה וכל מידי דאקצי אינש מדעתי' ממלאכה זו מיחשב מוקצה כמו תמרי דעיסקא או תורי דרדיא להכי סבר בכלים אם אינן עושין מעין מלאכתן הראשונה כיון דמעיקרא בעודם שלמים בודאי אקצינהו ממלאכה זו דהשתא רק מעיקרא כיון שהיו ראוין למלאכת היתר שרי בהו לאשתמושי כל תשמיש שירצה אבל עתה שנשברו ואזל מנייהו הכנה ראשונה ממילא הם מוקצים למלאכה דהשתא. אבל לר"ש דל"ל מוקצה דסבר כל מידי דחזי לאינש לא מקצי דעתי' מיני' ולהכי סבר בתמרי דעיסקא אף דאקצינהו מ"מ דעתי' עלייהו. וא"כ בכלים אף שהיו עומדים למלאכה מיוחדת מ"מ לא אסח דעתי' מכל תשמישים שאפשר לעשות עם אותה הכלי וא"כ גם מעיקרא להכי הוית קיימא ולהכי לא בעינן שיהי' רעועים מאתמול דאף דאינו יושב ומצפה מ"מ לא מיקרי נולד דגם מעיקרא הוכנה גם למלאכה דהשתא. אבל בקורה בריאה ספיר מודה ר"ש כיון דמעיקרא בעודה מחוברת לא הוכנה לתשמיש כלל. וגם גבי בהמה למ"ד דמודה ר"ש בבע"ח שמתו. הוי טעמא משום דסבר דמוכן לאדם לא הוה מוכן לבהמה אפילו לר"ש. והוה כמו מוקצה מחמת חסרון כיס דאפילו ר"ש מודה דמידי דחזי לאינש לא מקצי לי' לכלבים מחמת הפסד. אבל גבי כלים אמרינן לר"ש כיון דל"ל מוקצה א"כ מעיקרא הוכנה לכל תשמישים שבעולם ולא מיקרי נולד אף באין יושב ומצפה. וכן לענין הסקה בשברי כלים כיון דמ"מ מעיקרא ראוים לאדם והשתא נמי ראוים לאדם אף דמתחלה לא היו ראוים בענין דהשתא מ"מ לר"ש דל"ל מוקצה א"כ אמרינן דמתחלה היו ראוים לכל תשמישי אדם והוכנו להם אף דאינן עומדים לתשמיש זה לא גרע מתמרי דעיסקי או תורי העומדים לרדיא דמ"מ מיחשבי לר"ש מוכנים משא"כ בב"ח שמתו דמעיקרא לא הוכנו לבהמה רק לאדם בזה איכא מ"ד דאפילו ר"ש מודה דהכנה דאדם לא מהני לבהמה. וא"כ בעינן לר"ש שיהי' יושב ומצכה דהיינו בבהמה חולה לא בבריאה

ועיין בדברי רמב"ן ביצה (דף כ"א) בסוגיא דלכם ולא לכלבים שכתב ג"כ דר"י סובר דלהסקה לא מיקרי נולד כיון דמעיקרא היו ג"כ ראוי' לאדם כהשתא ע"ש. וא"כ אף דלא קיי"ל כרב יוסף בהא כמ"ש הרמב"ן שם דהא פסקינן גבי יו"ט כר"י דאין מסיקין בגרעינן היינו דמ"מ לא איתכן להך מלאכה ומעיקרא אתקצי מזה משא"כ לר"ש דל"ל מוקצה א"כ מעיקרא היתה מוכנת לכל תשמישי אדם ולא בעינן יושב ומצפה כלל

והנה לדברי הרשב"א הנ"ל דטעמא דמ"ד דחלוק ר"ש אף בב"ח שמתו דסבר לר"ש מוכן לאדם הוה מוכן לכלבים נראה דמה שחולקים התוס' והרשב"א והר"ן בשבת (דף קכ"ח א') גבי בשר תפל דמותר לטלטלו להתוס'. הטעם משום דחזי לכלבים ואתיא כר"ש דל"ל מוקצה. והרשב"א והר"ן גם הרז"ה שם גורסין בשר תפוח ע"ש בדבריהם שכתבו דמשום דראוי לכלבים אין מטלטלין אפילו לר"ש דמאי דחזי לאינש לא מקצי לכלבים ואפילו ר"ש מודה דלא כתוס' יעו"ש היטב. ונראה דתלוי בזה דלמ"ד דמודה ר"ש בב"ח שמתו מטעם דאינו יושב ומצפה וא"כ לדידי' ע"כ צ"ל