בית אברהם לנדא עז

לפי מה דקיי"ל דהזמנה לאו מילתא היא אם כן לא בעי בהשחור מאתמול דממה נפשך קודם נטילה לא שייך כלל שם מצוה למיקרי דיחוי דאין על אותו הדס שום מצוה וגם לא איתקצאי על ידי הזמנה ולאחר הנטילה כבר יצא בו ולצאת בו אחר נמי לא נקרא נראה ונדחה ביום ראשין רק דיחוי מעיקרא דהא בעינן לכם וגם ביום שני נמי לא נ"מ מידי דאין שייך דיחוי כיון דמצוה חדשה היא ודמי לסוכה דלא שייך דיחוי כן נראה לי

אך אכתי היה נ"מ בדאשחיר ביום שני והיה ראוי קודם השחרה וחשיב נראה ונדחה מחמת דאיתקצאי ביום ראשון וגם ביום שני היה נראה ונדחה ונראה לומר כיון דדחוי אצל מצוה נשארה בתיקו אם כן ביום שני הוה ספיקא דרבנן ואזלינן לקולא ולכך אפילו ביום שני כשר ושפיר השמיטו הך דינא לגמרי כן נ"ל

או אפשר דביום שני שהוא חול המועד אם כן הוה בידו ולא חשיב דיחוי כלל ובשני שהוא ספק ראשון חשיב רק הזמנה בעלמא דאם אתמול היה חול א"כ לא חשיב אכתי מצוה והזמנה בעלמא הוא ואם אתמול היה קודש אם כן שרי היום למעט דהוא חול וחשיב בידו למעט ולא מיקרי דיחוי כמ"ש התוספת חולין

דף ל"ד ב' מתניתין ר"י אומר שלשה הדסים כו' עיין ברא"ש שם שהביא שיטת בה"ג דהדס שוטה פסול אפילו בהדי אסא אחרינא דלאו מינא דהדס הוא והוה בל תוסיף והביא בשם רב פלטיא מן המקרא היה משמע דשני מינים הם דכתיב בעזרא ועלי הדס ועלי עץ עבות כו' ע"ש לכאורה קשה מסוכה (דף ל"ז א') דאמרינן דלרבי יהודא דאית ליה סוכה אינה נוהגת אלא בד' מינים שבלולב סבר דעלי זית ושמן לדפנו' ועלי הדס ותמרי' לסכך אם כן מוכח בהדיא דהוה מינא דהדס רק שפסלו התורה לארבעה מינים דאי לאו הכא פסול לסכך אליבא דרבי יהודא וצ"ל דלא היה גורסין כן בגמ' וכמו שציין הגאון מוהר"י ברעסלויא בש"ס שלו שם ספר שמחת הרגל ע"ש אם כן לא מוכח מקרא די"ל דגם עלי הדס היה לדפנות. אחר כתבי זאת הראו לי שבספר קרבן נתנאל הקשה ותירץ כן

מסכת בבא מציעא

דף כ"ו ע"ב ואמר רבא ראה סלע שנפלה נטלה לפני יאוש ע"מ לגוזלה עובר בכולן כו'. עיין בחו"מ (סי' רנ"ט סעיף א') בסמ"ע שכתב הא דכתב הטור והמחבר ברואה אבידה ולא השיבה עובר משום השב תשיבם. זה לאו דוקא. וכוונתם בנטלה ולא השיבה דאי לאו הכי אינו עובר אלא משום בל תתעלם כדמוכח גבי המתין לה עד שנתייאשו ונטלה דאינו עובר אלא משום לא תתעלם ע"ש. ולכאורה תמוה טובא דבריו דהלא הרמב"ם כתב בפירוש (פי"א מהלכו' גזילה ואבידה) דהרואה אבידה ואינו נוטלה עובר גם משום השב תשיבם. ואם כן מנלן דהטור והמחבר פליגי עליה ולדחוק בלשונם מה שאינו סובל כלל. והא דהקשה הסמ"ע מהמתין לה עד שנתייאש כבר הקשה כן הנ"י על הא דמקשה הגמ' לקמן (דף ל' א') למאי איצטריך קרא אי לכהן והוא בבית הקברות פשיטא האי עשה ול"ת דאלמא בלא השיב אבידה גם כן ביטל עשה וכדברי הרמב"ם הנ"ל. ואם כן איך אמרינן בהמתין לה אינו עובר אלא בלא תוכל להתעלם ותירץ שם הנ"י דודאי ברואה אבידה ומניחה עובר ג"כ במצות השב תשיבם. אבל לעיל כיון שלא הלך ממנה ושמר אותה עד שנתייאש לכך לא עבר על השב תשיבם דהיאוש ממילא בא מחמת בעליו ולא מחמתו ע"ש בדברי הנ"י. ואם כן קשה טובא על הסמ"ע מאין הוציא זה לדחוק בדברי הטור ולעשות מחלוקת בין הפוסקי' ונראה דשפיר מוכח דהטור והמחבר לא ס"ל כדברי הרמב"ם דאיכא עשה תיכף ברואה אותה. דהנה התוס' הקשו דאמאי בנטלה על מנת לגוזלה אמרינן