בית אברהם לנדא עב

ולכך שפיר נקיט בגמר' בתרומת חמץ בערב פסח דזמנו בהול לאוריי דאפילו בכה"ג דזמנו בהול מכל מקום מחייב ר"א ובשאר ימות השנה לא מיקרי זמנו בהול לר"א דהא החיוב הוא על הלעיסה משא"כ לפי מה דקיי"ל כר"י דאם תרומ' בתוך פיו יפלוט וא"כ ליכא לחיובי על הלעיסה דהא אם יהי' נודע לו דהוא חלל יפלוט ואינו אלא מזיק בעלמא רק עיקר חיובא לגבי חומש על הבליעה ואם כן שפיר מיקרי זמנו בהול דאחרי הלעיסה יהי' הפסד תרומה אם לא יבלע ודמי לתרומת חמץ בערב פסח רק לענין קרן דחייב על הלעיסה בעינן תרומת חמץ בערב פסח דמיקרי זמנו בהול וא"ש

ובמה שכתבתי לעיל דאם הוא תרומה שלא זכה בה כהן בודאי פטור מקרן דהוה ממון שאין לו תובעין ובכל מקום שאינו משלם חומש לא הוה תשלומין לכפרה כמבואר במשנה הנה מסתימת לשון הרמב"ם שלא חילק בזה בשום מקום בין שוגג למזיד בתרומה שלא זכה בה כהן נראה קצת לומר דסובר דאפילו בתרומה שלא זכה בה כהן חייב במזיד וטעמו נראה לומר לפי מה שכתב הר"ן בחולין (דף קל"ב) דהא דמשני הגמר' על הא דאמר ר"ח מזיק מתנות כהונה או אכלן פטור מהא דאנס המלך גרנו כו' שאני התם דמשתרשי ליה וכתב הר"ן דבאכלן פטור היינו משום שהפקיע מצוותו משא"כ באנס המלך גרנו כו' דלא הפקיע הוא מצוותו אמרינן מה לי הן מה לי דמיהן ואכתי יש עליו חיוב נתינה ע"ש

ולפ"ז י"ל כיון דהרמב"ם פסק (בפ"י מהל' תרומות הי"ח) דאפילו במזיד אינו משלם מעות רק פירות מתוקנין וממינו דוקא דלא כרש"י ותוס' עיין שם במשל"מ אם כן יש לומר דאפילו במזיד לא שייך פטור דממון שאין לו תובעין דלא מיקרי הפקיע מצוותו כיון דצריך לשלם דוקא אותו הפירות ממש שאכל ולא דמי לשאר מזיק מתנות כהונה דליכא אלא חיובא דממון ומיקרי הפקיע מצותו ופטור מחמת ממון שאין לו תובעין אבל לא בתרומה דאכתי נשאר עליה מצות נתינה כמו מקודם דהא צריך לשלם מאותי הפירות עצמו כן אפשר לומר לפי שיטת הרמב"ם

ולפ"ז היה מקום ליישב דברי הרמב"ם (פ"ו מתרומות ה"ו) שכתב דבמזיד והתרו בו לוקה ואינו משלם והקשה המשל"מ דהו"ל לאפלוגי דדוקא בתחב לו חבירו בבית הבליעה כדאמרינן בכתובות (דף ל"א) ע"ש ולפי הנ"ל יש לומר דמיירי בתרומה שלא זכה בו כהן ואם כן על הגבהה אינו חייב דלא שייך דין גזל דהיה ממון שאין לו תובעין רק על אכילה ומטעם שכתבתי כיון דמחויב לשלם דוקא מאותו המין פירות ושפיר אתי בהדי הדדי ובכתובות אפשר דבעי לאוקמי' אפילו בתרומה שזכה בה כהן ולא משכחת אלא בתחב לו חבירו כו'

ועיין תוספ' כתובות (ל' ב') ד"ה זר שאכל תרומה כו' שכתבו באוכל תרומת עצמו משלם קרן בתורת כפרה לעצמה וחומש לכהן ע"ש. ולכאורה יש לראות דאס כן קשה באוכל תרומה שלא זכה בו כהן נמי ישלם קרן לעצמו דמעידנא דלעסי' קניא וע"ז פטור כמו במזיק מתנות כהונה דהוה ממון שאין לו תובעין ואחר כך הוה כמו אוכל תרומת עצמו דמשלם קרן לעצמו ובאמת מוכח להדיא במס' תרומות (פ"ו) דאפילו בתרומה שלא זכה בה כהן משלם קרן לכהן ודוקא בבת ישראל שנשאת לכהן אח"כ משלמת קרן וחומש לעצמה ע"ש ואין לומר דלא שייך לומר דקניא בשינוי דלעיסה הואיל והוה ממון שאין לו תובעין ודוקא בגזלן שייך שינוי זה אינו דהא מבואר חולין (קל"ה) בראשית הגז דלא הספיק לו ליתן עד שצבעו פטור וטעמו משום דקניא בשינוי אף דהוה ממון שאין לו תובעין וצריך לומר דהי' שוגג בתרומה שסבר שהוא שלו ולא שייך שינוי דלא נתכוון לקנותו ובאמת היכא דידע שהוא אינו שלו רק שהיה שוגג על התרומה ששבר שהוא חולין באמת משלם קרן לעצמו כמו באוכל תרומת עצמו כנ"ל

שם ברמב"ם ה"ו האוכל תרומת חמץ בפסח בין בזדון בין בשגגה כו' פטור מתשלומין ע"ש והראב"ד השיג עליו מסתם מתניתין דבשוגג חייב והטעם דלפי מדה משלם. ונראה לומר דהרמב"ם הוציא דינו מהא דאיתא (מעילה י"ח ב') נאמר חטא בתרומה ונאמר חטא בחולין מה חטא האמור בתרומה פוגם ונהנה ופירשו תוס' דהא כי יאכל כתוב ואי אפשר לאכילה בלא פגימה ע"ש ואי אמרינן דלפי מדה משלם אם כן גם בתרומה שייך נהנה ולא פגום כיון דלא שוה מידי לא חשיב פגם כמו דאיתא שם (דף י"ט א') דבהמה