בית אברהם לנדא סט

רק כמה שהיתה שוה התרומה טמאה להסקה לא יותר. וגם לפי מה שכתבתי למעלה דבתרומה טמאה לא חשיב לכם לפי סברת הריב"א ואינו חייב משום גזל דבהקדש אימעט מדין גזל ורק מטעם נהנה מחייב א"ש טפי דשפיר נקיט הרמב"ם הטעם דאין לוקה ומשלם דלא שייך מדאגבי' קניא

אלא דיש סתירה לדברי הנ"ל מהא דכתב הרמב"ם (פ"י מתרומות ה"ה) וז"ל ואם תרומה טמאה אכיל משלם דמי עצים כו' וקשה אמאי לא משלם מה שנהנה דנהי דאינו שוה אלא להסקה מכל מקום הוא נהנה הרבה כמ"ש התוס' כתובות גבי תחב לו חבירו בבית הבליעה. לכן נראה לומר לפי מאי דקיי"ל בחו"מ (סימן רל"ד) במוכר דברים אסורים ואכלו הלוקח דאין צריך לשלם מה שנהנה. והטעם דאכילת איסור לא מיחשב הנאה ואם כן ה"נ באוכל בשוגג תרומה טמאה דעל הנאה אין לחייבו רק מטעם כפרה דרחמנא חייבו על אכילת תרומה בשוגג ואין צריך לשלם אלא לפי דמים דהנאה לא חשיבא כיון דאכילת איסור הוא

אלא דאכתי צריך להבין דזה אינו שייך אלא בשוגג אבל באם אכל במזיד קשה דליתחייב מטעם נהנה דעל זה לא שייך כהנ"ל. כיון דידע שהיא תרומה ומכל מקום אכל הוה נהנה. וברמב"ם מבואר דאף באוכל במזיד אינו משלם אלא דמי עצים גבי תרומה טמאה. ונראה לומר דבמזיד לא שייך כלל דליתחייב מטעם נהנה דהא תיכף מדלעסי' קניא בשינוי ואין צריך לשלם אלא כשעת הגזילה ומה שנהנה אחר כך מדידיה מתהני אבל בתוחב לו חבירו בבית הבליעה דלא היה שם שינוי שפיר כתבו התוס' דצריך לשלם מה שנהנה

עוד נראה לפענ"ד לומר דהא קיי"ל בתוקף ספינתו של חבירו ועשה מלאכה פטור כמבואר ב"ק (דף צ"ז) והטעם הוא משום דמטלטלין נגזלין ואינו צריך לשלם אלא כשעת הגזילה אבל כל הנאות שלו הם כמו בשואל ודוקא בקרקע דאינה נגזלת אז צריך לשלם מה שנהנה כמו גבי בית דצריך לשלם מה שדר בו ומבואר בב"מ (דף מ"ג) דמעיקרא שוי' זוזי ולבסוף שוי' ד' דתברא או שתיי' משלם ד' והטעם דאלו איתא הדרא בעיניה השתא הוא דאפסדי' ואם כן נראה דלא שייך גבי תרומה טמאה שישלם מה שנהנה דהא אינו צריך לשלם אלא כשעת הגזילה וכל הנאות הם שלו. ומ"ש באם נהנה מדבר הגזול במלאכה או שנהנה אחר כך כיון דעל הנאה אין לחייבו רק משלם כשעת הגזילה והכא לא שייך טעמא דתברא או שתיי' כיון דאלו איתא הדרא בעיני' דאם כן אין לחייבו רק לפי דמים מה ששוה לא מה שנהנה דעל הנאה פטור במטלטלין דנגזלין כמו בתוקף ספינה של חבירו ועשה מלאכה דפטור

והא שכתבו התוס' בכתובות דחייב משום נהנה היינו דוקא באם אינה שוה פרוטה דאז אינו חייב משום גזילה אם כן תו הוה כקרקע דלא שייך גבי' דין גזילה ומכל מקום חשיב של בעלים הראשונים דפחות משוה פרוטה בודאי הוה של בעלים כמו דמבואר ברמב"ם ושו"ע דאסור לגזול כל שהוא רק שאינו יוצא בדיינים ואם כן לא שייך גבי' והשיב את הגזילה דפחות משוה פרוטה אימעט מתורת גזל וכיון דליתא בתורת גזל אם כן הוה כמו קרקע וחייב לשלם מה שנהנה אבל בתרומה טמאה דשוה להסקה והוה בתורת גזילה ומשלם כשעת הגזילה פטור על הנאה כמו שפטור על המלאכה וזה נראה נכון לפענ"ד

עוד נראה לפענ"ד דלא דמי כלל להא שכתבו התוס' בתוחב לו חבירו דבשלמא גבי תרומה טמאה דלא חזי אלא להסקה לא שייך דלשלם מה שנהנה דגם ההנאה אינו שוה אלא כמו דמי עצים דהא יכול לקנות תרומה טמאה ולאכלה ומה איכפת לי' במה שהוא עושה עבירה מכל מקום מחמת זה אינו צריך לשלם יותר ממה ששוה התרומה טמאה לקנות וממילא גם על הנאה אינו חייב. אבל בתוחב לו חבירו דנהי דאימאס דלא חזיא לאדם אחר מ"מ לגבי דידי' דלא אימאיס שוה כמו אוכל דלא אימאיס ושפיר צריך לשלם מה שנהנה דכיון דההנאה כזו אי אפשר לי' להשיג מבלעדי תשלומין הראוים וזה ברור, אם כן אין מהצורך למ"ש למעלה. [נזכרתי כי כן שמעתי בילדותי מן כבוד המנוח הרב המאוה"ג מהו' זאב הכהן שהיה אח"כ אבד"ק לאסק]

כתב הרמב"ם (פ"י מהל' תרומות הי"א) ונזיר ששגג ושתה יין של תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש עכ"ל. וכתב הכ"מ שכן הי' גרסתו בתוספתא וטעמא דכיון שהוא היה אסור ביין אף