בית אברהם לנדא סה

בעזה"י אתחיל לכתוב בסוגיא דאוכל תרומת חמץ בפסח

דף ל"א ב' מתניתן האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג משלם קרן וחומש במזיד פטור מתשלומין ומדמי עצים. פירש"י ד"ה בשוגג ששגג בתרומה אפי' הזיד בחמץ. לכאורה צריך להבין דהא אינו שב מידיעתו דהא חשוד לדבר חמור הוה חשוד לדבר קל וחמץ חמור שכן ענוש כרת. אחר כך ראיתי שהרגיש בזה אביו של הרב מליסא כמו שהביא הרב הנ"ל בחיבורו על הגדה ונראה לפמ"ש התוס' חולין (דף ק"א ב') דהזיד בשבת ושגג ביום הכפורים הוה שב מידיעתו דיום הכפורים חמירא ליה ע"ש. ואפשר ה"נ יש חומרא בתרומה שכן חייבים עליה חומש כדאיתא שבת (דף כ"ה) גם אפשר לומר דמ"מ הוה שב מידיעתו דאם ידע שהוא תרומה אפשר דמשני איסורים היה בודל א"ע משא"כ מחמץ לבד. וראיתי בספר הפלאה שהרגיש היאך חל איסור חמץ על תרומה ע"ש ובאמת לק"מ דהוי איסור מוסיף שאסור גם לכהנים וגם בטמאה הוה כולל כמו נבילה ביוה"כ או אפשר דמיירי שנטמ' בפסח ואם כן חמץ הוה איסור מוסיף וכ"כ בספר טעם המלך אך שהקשה שם אר"ע דלית ליה כולל ולא מוסיף ואם כן אמאי אמר ר"ע שאין לו בה היתר הנאה הא לא חל כלל וממילא גם ההנאה לא נאסר לפמ"ש הרמב"ם בפירוש המשניות לכריתות בנקודה הנפלאה דאיסור הנאה לא הוה מוסיף והניח בצ"ע ולק"מ דנהי דלית ליה לר"ע מוסיף מכל מקום לכהנים דלא חל איסור תרומה לגבייהו בודאי אסור בהנאה משום חמץ ורק לישראל לא חל איסור חמץ מטעם מוסיף לר"ע אבל לא לכהנים דהא לית גבייהו איסור תרומה ואם כן שפיר פטור דהא מכל מקום לא אפסדיה לכהן מידי דהא לכהן אסור בהנאה וזה פשוט וברור

והנה לפמ"ש בסמוך דהרבותא דפטור מדמי עצים אף בתרומה טמאה דרשאי להשהותו מטעם דלא חשיב לך לסברת הריב"א אם כן ע"כ צ"ל דמיירי בנטמאה קודם יום טוב דבנטמא ביום טוב בודאי אסור להשהותו דלא עדיף מביטול דלא מהני ביו"ט או מכירה לנכרים משום דלאו ברשותיה קאי ורק לענין בל יראה הוא ברשותיה כדאמרינן שני דברים אינן כו' ואם כן ה"נ מכיון דמחמת איסור חמץ כבר נאסר בהנאה ואפ"ה אוקמיה רחמנא ברשותיה לענין בל יראה מאי מהני שנטמא אחר כך ואם כן ע"כ צ"ל דמיירי דנטמא קודם יום טוב הדרא קושיא הנ"ל לדוכתיה דאמאי אסור בהנאה לשיטת פירוש המשניות הא האכילה אינה אסורה דאין איסור חל על איסור וממילא גם הנאה לא נאסר

פירש"י בד"ה ומדמי עצים אם תרומה טמאה היא. צריך להבין דלמה פי' רש"י בטמאה הא אף בטהורה הוה הרבותא דפטור אף מדמי הסקה דחמץ בפסח אסור בהנאה. ומה שפי' התוספת יו"ט דתרומה טהורה לא חזיא להסקה דלא נתנה אלא לאכילה תמוה דודאי תרומה הראויה לאכילה אסור לשורפה או להאכילה לבהמה משא"כ בתרומת חמץ לריה"ג דשרי בהנאה בודאי מותר ליהנות ממנה בשעת שריפה דכיון דלא חזיא לאכילה וצריך לשורפה מ"ש טהורה ומ"ש טמאה ואדרבא טהורה עדיפא דשריא אף להאכילה לכלבים היכא דהחמיצה משא"כ בטמאה כדמוכח בגמ' לקמן שהשיב ר"א חסמא אף בזו יש לו היתר כו' שאם רצה מריצה לפני כלבו כו' והתם בטהורה מיירי שבטמאה אינו רשאי להאכיל לבהמה דהיא מן הנשרפין כמ"ש התוס' להדיא ביצה (דף כ"ז) ד"ה ועל החלה כו' ע"ש לכן נראה ליישב דברי רש"י עפ"י מ"ש התוס' שבת (דף כ"ה) דלכך אין שורפין תרומה טמאה ביו"ט אף דשרי ליהנות ממנו בשעת ביעורו משום דהתורה אסרה כל הנאות רק בשעת ביעורו אם כן הוה עיקר הביעור לשם מצות שריפה וחשיב לגבוה כמו נדרים ונדבות ע"ש. ואם כן נראה לפ"ז דעל תרומה טמאה אין עובר בבל יראה משום דלא חשיב דידיה והוה כמו של גבוה דכי היכא דלא חשיב לכם גבי יום טוב הכא נמי לא חשיב לך לענין בל יראה ואם כן דשרי להשהותו אם כן למ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי מהראוי להתחייב כיון דלאחר הפסח חזי ושרי להשהותו כדאיתא לעיל (דף כ"ט) לענין הקדש רק אנן קיי"ל דלא כר"ש ולכך פטור. ולפי"ז מיושב מה דנקיט רש"י בתרומה טמאה משום דקשיא ליה דלמה ליה למינקט מדמי עצים הא שפיר שמעינן ליה