בית אברהם לנדא סג

והנה מה שכתבתי לעיל בדברי הרמב"ם (פ"ח ממ"א) שכוונתו במ"ש כל מאכל שאסור בהנאה כו' לאפוקי כה"כ דלא תלה איסורו בדברי מאכל דהא גם הקשים נאסרים. א"ל דאכתי בב"ח אמאי אינו לוקה על הנאה לטעם הה"מ דהא לוקין אפילו שלכדה"נ די"ל כמ"ש הלח"מ (פ"ט ממ"א) משום דלא לקי על דבר הנלמד באם אינו ענין ע"ש. ועיין מ"ש הה"מ (בפי"א ממ"א ה"א) שכתב ראיה לדברי הרמב"ם שלוקה בכ"ש ממתניתן בע"ז (דף ע"ג) אלו איסורים ואוסרים בכ"ש כו' והלח"מ כתב דהיה לו להביא ראיה פשוטה מזה ממתניתן דיין נסך אוסר בכ"ש ע"ש. ודבריהם תמוהים מאוד דמי לא ידע דח"ש אסור ומה ראיה יש מהך מתניתן דילקה בכ"ש בתקרובות עכו"ם וצע"ג

גמ' אין לי אלא באכילה בהנאה מניין אמרת ק"ו ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה אסורה בהנאה בב"ח כו'. יש להקשות לפמ"ש הר"ן בקידושין בסוגיא דחדש דלר' יאשי' דאית ליה עד שיזרע חיטין ושעורים וחרצן במפולת יד מכל מקום הפירות אסורים אפילו אינו במפולת יד דנפקא ליה מן המלאה הזרע ע"ש. ואם כן יש כלאים דלא נעבדה בהם עבירה. ולפ"ז אמאי לא יליף ק"ו מכלאים שלא נעבדה בהם עבירה אסורים בהנאה ק"ו בב"ח וע"ז ליכא למיפרך שעת הכושר דהא כה"כ היה לו שעת הכושר קודם השרשה וצ"ל דאיסי אית ליה כרבנן דלא בעינן מפולת יד וכל כה"כ נעבדה בהם עבירה וליכא ק"ו מכה"כ. וניחא ליה למילף מערלה בק"ו כמ"ש התוס' ד"ה כה"כ יוכיחו. ובזה ניחא נמי הא דקשה לכאור' דהיאך אמר כה"כ יוכיח דהא כתבו התוס' קידושין (דף ל"ט) בשם הירושלמי דלר' יאשי' לקי שתים משום כלאי זרעים וכה"כ ע"ש ואם כן איכא למיפרך מה לכה"כ שנעבדה בו שתי איסורי לאוין משא"כ בב"ח. ולפי הנ"ל ניחא דלרבנן גם בכה"כ חדא לאו הוא דאיכא ולר' יאשי' מ"מ איכא ק"ו מכה"כ שלא נעבדה בהם עבירה שלא נזרע במפולת יד דליכא איסורא דאורייתא

ובזה מיושב דברי מהרש"ל בחולין (קט"ו ב') שכתב לתרץ קושיית התוס' דניליף במה מצינו מכה"כ לחודא וכתב מהרש"ל דאיכא למימר נבילה תוכיח משא"כ דאיכא חדא מתרתי לא פרכינן מעלמ' כדאי' התם בגמ' ותמה עליו מהרש"א דהיאך איכא למימר נבילה תוכיח הא לא נעבדה בה עבירה ולא דמי לשניהם דהיינו הלמד והמלמד ע"ש. ולפי הנ"ל י"ל דלמסקנא י"ל דאיסי סבר כר' יאשי' וא"כ גם כה"כ לא נעבדה בו עבירה דהא אסור כה"כ אפילו בלא עבירות הלאו דהיינו שלא נזרע במפולת יד ואפילו היכא שנזרע במפולת יד מכל מקום לא מיקרי נעבד בו עבירה כיון דאיסורא דכה"כ לא תלי בהכי וע"כ צ"ל כן דאל"כ א"כ גם נבילה מצי לאשכוחי דנעבדה בו עבירה דהיינו שהרגה בשבת או איסור אחר אלא כיון דאיסורא דנבילה לא תלי בהכי לא מיקרי נעבד בו עבירה וה"נ בכה"כ לר' יאשי' ומכל מקום לא אמרינן נבילה תוכיח כיון דהיא פרכא מעלמא והעיקר הדבר נלמד בק"ו כמ"ש מהרש"ל אבל מכה"כ לחוד' לא מצי למילף במה מצינו דע"ז שפיר מצי אמר נבילה תוכיח כיון דגם כה"כ לא מיקרי נעבד בו עבירה ולר' יאשי' כנ"ל

ועיין בפ"י שהקשה דנימא חולין שנשחטו בעזרה יוכיח דלאו דאורייתא על הנאה אבל אכילה אסור כמו שפירש רש"י לעיל (דף כ"ב) ומה שכתב הפ"י דכיון דהוא חדא מתלת לא פרכינן מעלמא תמוה מאוד דהינו דוקא על מה הצד אבל על גוף הק"ו שפיר פרכינן יוכיח דאל"כ א"כ גם אכילה ניליף מק"ו ולא שייך חורש בשור וחמור וכו' כיון דהוא מעלמא כמ"ש מהרש"ל בחולין ע"ש

ולדעתי נראה לומר עפ"י מה דאיתא חולין (דף ק"כ ב') אשכחן איסור הבא מאליו היכא דלאו בא מאליו מנלן ע"ש שרש"י פי' דגם כה"כ מיקרי בא מאליו רק הקדש לא בא מאליו והתוס' שם כתבו דכה"כ מיקרי לאו מאליו שאיסור בא על ידי מעשיו וגם היה בעבירה ע"ש ודעת רש"י נראה דכה"כ מיקרי איסור מאליו כיון דלא תלוי במעשיו דאפילו עלו מאליהן אסור מחמת כה"כ כדאית' (פרק ה' מכלאים משנה ו') כשאחזור אלקטנו. אסור כו' משא"כ חולין בעזרה דבעי דוקא שחיטה על ידי כח גברא דבלאו הכי לא הוי שחיטה כלל ואינו אסור בהנאה כמו הנוחר והמעקר בפנים והוה איסור דלא בא מאליו וליכא למימר יוכיח דמה לחולין בעזרה דלא בא מאליו משא"כ בב"ח דהוה בא מאליו לשיטת רש"י דהא אפילו נפל מעצמו