בית אברהם לנדא ו

דמסוכנת מיקרי מוכנת לכלבים. ומטעם זה נראה נמי דאפילו היתה טריפה בע"ש טריפות ידוע ונתנבלה אח"כ בשבת דלר"י אין מחתכין אותה לכלבים ואף דאמרינן בביצה גבי עגל שנולד מן הטריפה דמוכן אגב אמו לכלבים ע"ש (בדף ו') והא קיי"ל דלכם ולא לכלבים. וא"כ מוקצה מחמת איסור הוא. ועיין ברמב"ן ביצה (דף כ"א) בסוגיא דלכם ולא לכלבים עמד בזה. ותירץ דראוי להשליך אותה לכלבים בחיי' והוא דוחק כדמשמע מדברי התוס' הנ"ל דדוקא עופות קטנים ראוים לזה לא בהמה. וגם מוכח מגופה דמתניתן דלכאורה קשה קושיא עצומה לדברי הרי"ף דאמאי נקיט ר"י אם לא היתה נבלה מע"ש. הא אף אם לא היתה רק מסוכנת מ"מ מותר לדברי הרי"ף וע"כ צ"ל דבשבת מ"מ מוקצה היא מחמת איסור דבחיי' לא חזיא לכלבים. רק גבי יו"ט דמסוכנת שריא לשחוט ונולד לא מיקרי כיון דמסוכנת היא אתמול נמי לכלבים הוית קיימא. וא"כ הדק"ל דאמאי גבי עגל שנולד מטריפה אמרינן דמוכן אגב אמו לכלבים והא מ"מ מוקצה מחמת איסור דהא קיי"ל כר' יוסי הגלילי דלכם ולא לכלבים

ונראה לומר לפי מה שהקשה הר"ן בריש ביצה דאמאי פריך שבת בעלמא תשתרי הא בשבת דתרנגולת אינה ראוי' לאכילה. א"כ גם הביצה מוקצה ומתרץ דכיון דרק מחמת איסור שבת הוא א"כ רק התרנגולת מוקצה. אבל הביצה שלא נאסרה מעולם אינה מוקצה ע"ש היטב בדברי הר"ן. וא"כ מיושב שפיר בעגל שנולד מטריפה כיון דעומדת לכלבים רק מחמת איסור יו"ט א"כ דמי לביצה שנולדה בשבת דאמרינן דרק אמו אסורה מחמת איסור שבת. אבל הביצה שלא הי' בעולם לא נאסרה והכא נמי אמרינן דהעגל לא נאסר מעולם כיון דגם אמה עומדת לאכילת כלבים ומוכן לכלבים הוי מוכן לאדם. רק מחמת איסור יו"ט והוולד לא נאסר מעולם כנ"ל

ועיין ברמב"ן ביצה (דף פ"א) שכתב שם בנסתלק איסור ממילא נסתלק המוקצה. ובזה מתורץ קושיית התוס' דמה מוכח מכאן דמוכן לאדם הוי מוכן לבהמה. דהא גם לאדם אינו מוכן מחמת איסור שבת. ובזה מתורץ דמוקצה מחמת איסור אמרינן בנסתלק האיסור דנסתלק המוקצה רק היכא שחילל שבת בידים ע"ש היטב בדברי הרמב"ן. ולדברי' צ"ל גבי נבלה שנתנבלה בשבת דהתם לאו מטעם מוקצה מחמת איסור רק מחמת נולד דלא היתה עומדת לכלבים. וא"כ קשה טובא לדברי הרי"ף דאמאי נקיט אם לא היתה נבלה מע"ש דהא אף אם לא היתה רק מסוכנת או טריפה דהיתה עומדת לכלבים ולא היתה רק מוקצה מחמת איסור א"כ בנסתלק האיסור נסתלק המוקצה. וכן קשה נמי למאי דדחי לקמן דר"י לית לי' מוקצה מחמת איסור כלל והתם טעמא משום דלא אתכן לכלבים א"כ אמאי נקיט נבלה מע"ש דאף במסוכנת מע"ש סגי ומוכח לכאורה דלא כהרי"ף רק כשיטת החולקים דאף במסוכנת לר"י אסור אף ביו"ט

והנה לכאורה יש להקשות על מה דמקשה גמ' לקמן והא מתניתן דשוחט הוא ונסבין חברייא למימר ר"י הוא. הא ר"מ שרי כו' ומשני כי שרי ר"מ כגון שהיו לו חולה כו'. ופירשו התוס' משום דומיא דיוהכ"פ קתני. וזה תלוי אם יש מוקצה לחצי שבת כמ"ש התוס' ד"ה כגון שהי' לו חולה כו' ואמאי לא משני כפשוטו דמשכחת בהיתה מסוכנת מע"ש דהוי מוכן לכלבים לשיטת הרי"ף ומוכן לכלבים הוה מוכן לאדם כדאמרינן ביצה (דף ו'). וא"ל כמ"ש לעיל דמ"מ מחמת איסור שבת ה"ה מוקצה מחמת איסור. ז"א דדומיא דיוה"כ קתני ומשמע אפילו בעופות קטנים שראוים חיים לכלבים כמ"ש התוס' ד"ה אם לא היתה נבלה שיש עופות קטנים שראוים חיים לכלבים. ונראה לתרץ דיש להבין מפני מה ביקש הש"ס מתחלה לומר ר"י דהכנה. ולא מטעם מבשל בשבת דאסור ליומא כדמסיק. וצ"ל ע"פ מה דאמרינן לעיל (דף ח') סכין של עכו"ם מותר לשחוט בה דמקלקל הוא. וכתבו התוס' דאף דלענין שבת הוא חייב. מ"מ התם מלאכת מחשבת אסרה תורה וסגי בתיקון קצת. משא"כ לענין הנאה לא חשיב ע"ש. וא"כ י"ל דקס"ד מתחלה דשוחט בשבת לא מיתסר באכילה כמו מבשל דהתם הטעם כמו שפירש"י שלא יהנה ממלאכת שבת. וזה שייך במבשל דנהנה ממלאכה משא"כ בשוחט אמרינן דהקלקול יותר על התיקון דמטעם זה אמרינן לעיל דמותר לשחוט בסכין של עכו"ם. זאת הי' סברת הש"ס מתחלה עד דמסיק אח"כ דגם בשוחט אסור ליומא אליבא דר"י. דגם בזה קנסו שלא יהוה ממלאכת שבת לפי מחשבתו: