בית אברהם לנדא ה

בית

אברהם

סוגיא דמוקצה

חולין דף י"ד ע"א השוחט בשבת ויוהכ"פ כו'. עיין חידושי רשב"א דהוכיח דבאותו פעם שחיטתו כשרה מהא דאמרינן לקמן (דף פ"ב) גבי אותו ואת. בנו בשחט לע"ז דחייב ע"ש. ולכאורה לדברי רשב"א דבפעם אחד נמי נעשה מומר רק אותו השחיטה כשרה אכתי תקשה בשחט ראשון לע"ז והשני לשולחנו דחייב ואמאי והא שחיטת השני נבלה ואינו שחיטה כלל וצ"ל דמיירי בשני ב"א. וא' שחט לע"ז והשני שחט לאכילה. או אפשר דמיירי בשוגג דלא נעשה מומר רק קושיית הרשב"א באם שני לעכו"ם דפטור מטעם קלב"מ דמיירי באתרו בי'. כמבואר שם בגמ'. וע"ז הקשה הרשב"א כנ"ל דאינו שחיטה כלל דשחיטת נכרי נבלה וע"ז תירץ דבאותו פעם השחיטה כשירה

ואפשר לתרץ קושיית תוס' ורשב"א לפי מה דקיי"ל דשחיטה מכח אדם כשרה אם הוא בכח ראשון. כמבואר (בסי' ח') וא"כ נראה דאם זרק חץ ושחט בו בשבת א"כ לא נעשה מומר עד שעשה מעשה שחיטה בשבת אבל בשעת זריקה עדיין אינו מומר כיון דמ"מ לא חילל שבת וא"כ אף דנעשה אח"כ מומר השחיטה כשרה דמ"מ באה השחיטה מכח ישראל כשר. ובודאי אם זרק חץ לשחוט בו עוף ומת הזורק קודם שנשחט העוף השחיטה כשרה. דמ"מ כח בר זביחה הוא. וא"כ אף בנעשה מומר אח"כ לית לן בה דאכתי מכח ישראל נתהווה [השחיטה[

מה שהקשתי על דברי הרשב"א דשחיטה שנעשה בה מומר כשרה מהא דשחט ראשון לע"ז ע"ש אח"כ הראו לי שהרא"ה בס' בדק הבית הקשה כן ותירץ דמיירי בתרי גברי כמו שכתבתי ועיין ברא"ה שם שהביא בשם הרמב"ן דשחיטת מומר לע"ז אינו כנכרי ורק באכילה אסורה לא נבילה ע"ש וגם בחידושי הר"ן לחולין הביא זאת הסברא ע"ש ומה שהקשה במשמרת הבית מהא דמחתך בשר בעלמא תמוה דהתם הטעם כמ"ש רש"י משום דאין ראוי לפנים דפקע שם קדשים מינה כיון דנאסר בהנאה ע"ש ולדידי קשיא טובא על שיטת הרמב"ן דשחיטת מומר לע"ז אינו נבילה רק באכילה אסור מהא דמוקמינן בב"ק (דף ע"א) דטבח בשבת דפטור כר"י הסנדלר והוי שחיטה שאינה ראוי' אמאי לא מוקים לה כר"י ומיירי בפרהסיא דנאסרה דהוי מומר לע"ז ובשלמא לשיטת החולקים דשחיטת מומר הויא נבילה א"כ לא מצי מיירי בפרהסיא דהא אינה שחיטה כלל ומ"ט דר"מ דמחייב הא לאו שחיטה הוא כלל אבל לשיטת הרמב"ן א"כ שחיטה הוא ורבנן פטרי משום דסברי שחיטה שאינה ראוי' לא שמה שחיטה. ואפשר לומר לפמ"ש הב"ש בא"ע (סימן קמ"א ס"ק מ"ז) בשם התוספת דמומר לא מיקרי בן ברית ופסול לשליחות ע"ש. וצ"ל לדבריו אף דלכו"ע מומר יכול לגרש ע"י שליח היינו משום דלגבי גירושין דידי' מיקרי בן ברית כיון דבא להתירה לעלמא משא"כ לגט דעלמא לא מיקרי בן ברית ואינו בתורת שליחות א"כ י"ל דרמב"ן סבר כשיטה זאת ולהכי לא מצי לאוקמי בפרהסיא דהא הגמ' מוקי מתניתן בטובח ע"י אחר וחייב מתורת שליחות דרבי רחמנא בטביחה ישלד"ע ואי מיירי בפרהסיא הוי דינו כנכרי דאינו בתורת שליחות ומה טעמא דר"מ דמחייב

שם גמ' אמר ר"א ר"י דהכנה היא כו'. יש להקשות לפי דברי הרי"ף ביצה (דף כ"ז ב') דבמסוכנת אפילו לר"י לא הוי נולד. ובבריאה אפילו ר"ש מודה כי פליגי בחולה קצת ע"ש בדברי הרז"ה והר"ן א"כ אמאי נסבין חברייא למימר ר"י היא דהא אפילו ר"ש מודה בבריאה. וא"ל דדומיא דיוהכ"פ קתני דאפילו בחולה אסורה ליומא כמ"ש התוס' לקמן בסוגיא על מלתא אחריתי. א"כ אפילו כר"י נמי לא אתיא דהא אכתי לא דמי ליוהכ"פ. דבמסוכנת ביוהכ"פ אסור ובשבת מותר. ולכאורה י"ל דהרי"ף לא קאמר דבמסוכנת מותר אפילו לר"י רק ביו"ט ומטעם כיון דמסוכנת דעתי' עלה טובא ועדיף מיושב ומצפה דלא מהני לר"י. אבל במסוכנת דעומדת לכלבים אפילו ר"י מודה דהא אתמול נמי לכלבים היתה עומדת משא"כ בשבת דאפילו היתה מסוכנת ועומדת לכלבים מ"מ היא מוקצה מחמת איסור שבת דמ"מ בחיי' לא חזיא לכלבים כמ"ש התוס' בסוגיא ד"ה אם לא היתה נבלה כו' ולא עדיף מנר שהדליקו באותו שבת דאף דידוע שלא תדלוק כל השבת. מ"מ לר"י אמרינן מגו דאתקצאי לבה"ש אתקצי לכולי יומא. אבל ביו"ט דמחמת איסור אינה מוקצה דשוחטין מסוכנת ביו"ט רק מחמת דאינה מוכנת לכלבים שפיר כתב הרי"ף