בית אברהם לנדא נז

שלא הרג בשעה שניה. י"ל דלאו הכחשה היא כמו שמבואר בח"מ (סי' כ"ט) דאם אמר פלוני היה עמו והאחר מכחישו דלא נתבטל העדות מחמת זה רק דעיקר הכחשה יהיה מה שאומר שהיה בשעה השלישית ובזה קודם גמר עדותו יכול לחזור בו ולא הוה בחזקת פסול. ושפיר מקשה הגמ' דאמאי נידון אותם לתרץ דבריהם

[וקצת יש לפקפק על זה דמ"מ הוה הכחשה לגבי עד הראשון שהכחיש אותו שלא היה בשעה שניה שראהו חי בשעה שלישית לפי דבריו שאומר שבג' הרגו והוה הכחשה עד לגבי עד דאחד מהם נפסל כמ"ש הש"ך (בסי' ל"א) וממילא ראוי לאוקמיה בחזקת כשרות לפי שיטת הט"ז. אך נראה לומר דהא דעד לגבי עד נפסל אחד מהם היינו דוקא בכל עדיות שבתורה שראוי לצרף עדותו דהא פסקינן דשומעין דבריו של זה היום ולא בעינן תכ"ד אבל בעדות נפשות דבעינן תכ"ד וא"כ י"ל דעל ע"א לא הוה שם פסול כלל דלא הועיל בעדותו כלל ולהצטרף לאחר נמי לא חזי דהא בעינן תכ"ד ובידו שלא להעיד שנית כשיבא אחר ומיושב קושיית התומים]

רק לפמ"ש לעיל דנ"מ גם לענין ממון לענין תפיסה ושפיר הוה מוכחשין דלענין ממון לא בעינן דו"ח וממילא ראוי לצרף עדותן כדי שלא יהיו מוכחשין. אך די"ל דכיון דאמרינן דקלב"מ ופטור לשלם ממון רק דנ"מ לענין תפיסה ממילא לא שייך נעילת דלת ובענין דו"ח

ובזה אפשר ליישב דקדוק הצל"ח דאמאי לא מקשה רבא מר"מ אלו דייקינן. ונראה לומר לפמ"ש הצל"ח דלכאורה מוכח מהא דכריתות (דף י"ד) יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות ר"מ אומר אם היה שבת והוציאו בפיו חייב דקשה אמאי לא אמרינן קלב"מ ואם אין קרן אין חומש כמ"ש התוספת לקמן (כ"ט) וצ"ל דר"מ פליג על תנא דבי חזקיה וסובר דחייבי מיתות שוגגין חייבים בתשלומים דבלא זה יש כמה תנאים דלית להו דתנא דבי חזקיה כמ"ש התוס' כתובות (דף ל"ה) וא"כ לר"מ לא קשה אלו דייקינן די"ל דמתרצינן אותם כדי שלא יהיו מוכחשין ואפילו דנהי דלא נשאל אותם באיזה מקום מ"מ הא לגבי ממון לא בעינן דו"ח ולר"מ חייבי מיתות שוגגין חייבין וכיון דנימא דלא נקטיל מספיקא מ"מ הוה עדות לגבי ממון דלא בעינן דו"ח וממילא איפסל וראוי לתרצם כדי שלא יהיו מוכחשין ולכך מקשה מר"י דאית ליה כדקיי"ל דחייבי מיתות שוגגין פטורין ולא נ"מ לגבי ממון ולגבי נפשות לא שייך עליו שום פסול או מטעם דלא נגמרו החקירות או כמ"ש למעלה דכיון דאין ראוי להצטרף למחר דבעינן הגדה תכ"ד ושפיר מקשה אלו דייקינן

[ובזה מיושב קושיית התוס' דאמאי נקיט שזה יודע בעיבורו של חדש ולא נקיט איפכא שזה ידע בחסרונו והיינו אם היה החודש חסר. ונראה לומר כיון דמתניתן אשמועינן דרובא טעי בעיבורא דירחי ולכך מתרצינן דבריהם דבלא זה לא הוה מתרצינן דבריהם כמו דאמרינן לענין שעה אלו דייקינן והטעם כיון דעדיין לא נגמרו החקירות ומיד כשנראה מוכחשין וממילא לא בדקינן להו יותר אבל על הראשון בודאי מתרצינן דבריהם דהא מקודם לא ידעו שיהי' מוכחש. ויש לפקפק דהא מיד נתברר שהוא מוכחש מעצמו נגד יום השבוע

וגם אפשר לתרץ קושיית התוס' דודאי נראה אם העדות הוא בתשרי לא שייך לומר דלא ידע אימת הוקבע ר"ח דהא ידעי אימת ר"ה רק דמיירי בשאר החדשים ולכך נקיט עיבורו של חודש דמוכח דמיירי בשאר חדשים לא בחודש תשרי דהא אמרינן בראש השנה (י"ט ב') דמעזרא ועד רבי לא היה אלול מעובר]

ובעיקר קושיית התומים על הט"ז מהא דאמרינן אלו דייקינן וכתב דאין לחלק בין ד"נ לד"מ ולדעתי מוכרח ע"כ לחלק דהא אמרינן (סנהדרין דף ל') דעדות המכחישין זה את זה בבדיקות כשרין בד"מ. והטעם דאמרינן עבידא למיטעי וכדאמרינן ב"ב (דף נ"ו ב') בין חיטי לשערי טעי אינשי ובד"נ פסולה אף בבדיקות די"ל דטעי הרי מוכח להדיא דבד"נ לא אמרינן דטעי רק בדבר שרוב העולם טועין וכדאמרינן בעיבורא דירחי או בטעות השעות