בית אברהם לנדא נו

כיון דאומר בפירוש שטעה בשני עיבורין ונהי דהוה חוזר ומגיד מכל מקום קודם גמר החקירות יכול לחזור בו והוה כמעיד מחדש והיכא דליכא כלל נ"מ לענין ממון ודאי דמועיל הגדה חדשה. ובמתניתן סתמא קתני דמשמע דמיירי בכל ד"נ ולכך כתבו התוס' דבאמת לא בדקינן להו רק מחמת שמכוונים ליום אחד אמרינן מסתמא דטעו משא"כ בשני עיבורין דלא אמרינן דטעו הוה להו כחוזרים ומגידים וממילא בצרי להו מחקירות דכמה בחדש

אך לפ"ז אכתי תקשה מה שהקשה התומים לשיטת הט"ז דהיכא דלא נפסלו לא מתרצינן להו ואמאי מתרצינן בשניים ושלשה בד"נ דלא נ"מ לענין ממון. ואפשר לומר דאכתי יש נ"מ לענין לפסול לעדות דלא בעי ג"כ דו"ח ויש עליהם תורת עדות ועיין בתשובת נוב"י חלק אהע"ז (סימן נ"ז) שכתב דלפוסלו בעינן דו"ח דלא שייך נעילת דלת ע"ש ונסתר זה. וגם לענין הרג פלוני את הנפש יש ג"כ לראות דאפשר דבעינן לענין כופר דו"ח דלא עדיף מגזילות וחבלות דלא שכיחי דבעינן דו"ח כמבואר בח"מ (סימן ל')

עוד נראה ליישב דברי התוס' במה שכתבו דהוה חוזרין ומגידין דאין הכוונה דאין יכולים לחזור בהם דודאי קודם גמר החקירות יכולים לחזור רק כיון דבד"נ בעינן שיגידו כאחד כמבואר ברמב"ם (פ"ד מה' עדות) והבדיקה והחקירה של עדים הם זה שלא בפני זה כמבואר במתניתן דסנהדרין (מ' ובודאי ע"כ צ"ל דמתחלה העידו שניהם יחד בתכ"ד רק אח"כ החקירות לא בעינן תכ"ד דאינו אלא לפרש עדותם וכיון דנימא דרובא לא טעי א"כ תיכף שאמר בשלשה בחדש הו"ל עדות מוכחשת ונתבטל הגדה הראשונה ואחר כך שמכוונים ליום אחד הו"ל הגדה חדשה והוה לאחר כ"ד אלא ע"כ דאזלינן בתר רובא ולא נתבטל כלל הגדה הראשונה

ובמה שכתבתי מתחלה יש ליישב מה שעמד הצל"ח לקמן על דברי התוס' ד"ה באיזה יום שהקשו דלמה לשאלם באיזה יום דהוה להו חוזרים ומגידים כו' והקשה הצל"ח דאמאי לא הקשה כן בסנהדרין על גוף המשנה. ונראה לומר דהא יש להבין דמה הקשו התוספ' דהוה חוזרים ומגידים דהא קודם שנחקרו יכולים לחזור בהם. וכן הקשה בתומים

ולפי הנ"ל ניחא דקושיית התוס' הוא דאין סברא כלל לומר דהחקירות יהיו רק לבטל עדותן והכא כיון שכבר אמרו בכמה בחדש ממילא לא יהיו נאמנים להגיד על יום אחר דהוה חוזר ומגיד כיון דלענין ממון כבר נגמר עדותם. וממה נפשך נפסל מחמת הגדה הראשונה דחשוב עדות לענין ממון: והנה בסנהדרין (דף כ"ז) סבר ר"מ דהוזם בד"נ פסול לד"נ ור"י פליג דכשר (לד"מ) [לד"נ] וא"כ לר"י שפיר יכולים להעיד על יום אחר ומהני עדותם ולא שייך דנפסל מחמת הגדה הראשונה שהיה בשקר דהא הוזם בד"מ כשר לד"נ ומצינן למימר דמתניתן אתיא כר"י ולכך מקשו התוס' בסוגיא זו דאמרינן דרישא ר"מ היא ולר"מ הוזם בד"מ פסול לדיני נפשות ושפיר מקשו דהוה חוזרים ומגידים

והנה מה שפיקפקתי על זה לעיל דגם לענין כופר בעינן דו"ח דלא עדיף מחבלות דלא שכיחי דבעינן דו"ח יש לישב עפ"י מ"ש הנוב"י (סי' ע"ב) דבד"מ אפילו מדאורייתא דבעינן דו"ח מ"מ בא"י לא נתבטל בד"מ דלא בעינן יכול להזימה בממון ע"ש. ואם כן אינו יכול לחזור בו קודם גמר החקירות דהא אפילו יאמר א"י על שאר החקירות לא יתבטל העדות. ועיין מ"ש לעיל לסתור דברי הנוב"י בזה

ועפ"י האמור יש ליישב מה שהקשה בתומים (סי' ל') על שיטת הט"ז שם דהיכא דהוה מוכחשין מתרצינן העדים בכל מה דאפשר ודוקא בבדיקות שלא נפסלו בשביל זה לא מתרצינן להו. והקשה התומים. מסוגיא זו דאמרינן לקמן אלו דייקינן בהני סהדי דהאי דאמר שתיים תחלת שתיים כו' דאלמא דלא אמרינן דנימא לקולא דלא ליהוי כמוכחשין ע"ש ולפי הנ"ל י"ל דקושיית הגמ' הוא דמסתמא הבדיקות הם כסדרן השנוים במשנה דפרק היה בודקין קודם שגמרו כל החקירות דהיינו באיזה מקום לא הוה עליה שם עד כלל וכיון שתיכף נראה כמוכחשין למה לנו לשאול כלל על איזה מקום רק נידון אותם כמוכחשין ולא שייך לאוקמינהו בחזקת כשרות כיון דעתה לא גמר ערותו ויכיל לחזור ולומר מבודה אני ומה שאמר שהיה בשעה שלישית וא"כ מכחיש לראשון