בית אברהם לנדא נה

אפילו לאחר הביטול בעי שריפה ולא שייך למימר דלא אתי למיכל מיניה כיון דשש גופו אינו אלא מדרבנן. אך לשיטת רש"י דאיכא ב"י ממש ולמעלה אתי שפיר דגם לענין בל יראה חיישינן דלמא אתי למיטעי ולשיטת הראב"ד והרמב"ם צ"ל דמפרשי כפירוש רש"י דשלא בשעת ביעורו היינו שש

תוס' ד"ה זה ידע בעיבורו של חדש כו'. והקשה ריב"א ומה אלו דייקינן בהני סהדי דידעי בעיבורא דירחא כו' והקשה הפ"י דלמא באמת דייקינן ושאלינן להו כו' ונראה דהנה התומים (בסי' כ"ט) הקשה על דברי המחבר דכתב דקודם שנחקרו העדים יכולים לחזור בהם והוא מדברי הרמב"ם (פ"ג מהלכות עדות) ומדוע לא הביאו הפוסקים בהתוס' חולקים בזה דהא כתבו לקמן דדייק בפ' בן סורר ומורה דרובא דאינשי טעו בעיבורא דירחי דאי לאו הכי הוה חוזרים ומגידים. ועיין בנתיבות שכתב לתרץ דדוקא לבטל עדות נאמנים דלא עדיף מאלו אמרו אחר כך א"י באחד מהחקירות אבל מכל מקום לא יהיו נאמנים לומר על יום אחר ע"ש

ולדעתי אין נראה כלל כיון דיכולים לחזור מהגדתן הראשונה אמאי לא יהיו נאמנים להעיד אח"כ על זמן אחר ומה בכך שהכחישו א"ע בחקירות כיון דעדיין יכולים לחזור בהם. ובישוב דברי התוס' נראה דודאי ע"כ גם התוס' אזלי בשיטת הרמב"ם דקודם גמר החקירות יכולים לחזור בהם דאי לאו הכי לא מקשי התוס' מידי דנהי דאזלינן בתר רובא מכל מקום מה נפסיד אם נדייק בהם יקשה דכיון דאזלינן בתר רובא ואמרינן דודאי טעה כדי שלא יהא מוכחש מחבירו וא"כ אף שיאמר דידע בעיבורא דירחי הו"ל חוזר ומגיד אלא ע"כ דהתוס' סוברים דקודם גמר החקירות יכולים לחזור ושפיר מקשי. והא דכתבו התוס' דהוו להם חוזרים ומגידים ואף שעדיין לא נגמרו כל החקירות נראה לומר דודאי בד"מ דלא בענין דו"ח ממילא אינם יכולים לחזור בהם וכמ"ש הסמ"ע (סי' כ"ט)

והנה לשיטת רש"י ב"ק (דף נ"ג ב') הא דפטור אדם מכופר היינו משום דקלב"מ ומהני תפיסה לשיטת רש"י וכמ"ש הגהת אשר"י פרק שור שנגח ארבעה וחמשה ע"ש ואם כן אם אומרים פלוני הרג את הנפש יש גם כן ד"מ דהא נ"מ לענין תפיסה וכיון דבד"מ לא בעינן דו"ח ואינם יכולים לחזור בהם. אם כן ממילא לא מהני גם כן עדותם לענין נפשות לומר על יום אחר דהוה להו חוזרים ומגידין דהא לענין ממון כבר יש תורת עדות עליהם ודוקא לענין שיבוטל עדותם לגמרי מהני בד"נ כיון דעדיין לא נחקרו. אבל לא להעיד על יום אחר כיון דלענין ממון הוה עליהם שם עדות והוו חוזרים ומגידים

ואין לומר דמ"מ לענין נפשות מהני חזרתם דהא כיון שנתקבל עדותם לענין ממון אם כן ממילא ממנפ"ש פסולים אם מחמת הגדה הראשונה או האחרונה ודוקא אם ליכא בעדותן רק ד"נ לחוד שפיר לא נפלו כלל דקודם גמר החקירות אין עליהם תורת עדות כלל ולא עברו על לא תענה משא"כ הכא דיש גם כן ד"מ. ולענין ממון הוה שפיר הגדה מעליא אפילו קודם גמר החקירות וממילא אינם יכולים לחזור על יום אחר אפילו לענין נפשות דהא ממה נפשך איפסלו מהגדה ראשונה

ובזה מיושב גם כן מה שהקשה התומים על דברי הט"ז שכתב דדוקא בהכחשת חקירות מתרצינן העדים כדי שלא יפסלו משא"כ במנה ומאתיים דהוה הכחשות בדיקות ולא נפסלו לכך אמרינן מסתמא דהוה כמוכחשין עיין שם בדברי הט"ז חו"מ (סי' ל') והקשה בתומים דאם כן גם בשני ימים ושלשה ימים אמאי מתרצינן להו דטעה בעיבורא דירחא והא לשיטת הרמב"ם לא הוה חוזר ומגיד קודם גמר החקירות. וע"כ צ"ל דקושיית הגמ' בסנהדרין דאי לא אזלינן בתר רובא ולא אמרינן דטעה בצרי ליה מחקירות דכמה בחדש אבל מכל מקום לא נפסל כלל דהא קודם גמר החקירות יכול לחזור בו ע"ש

ולפי הנ"ל ניחא דאכתי יהיה נפסל מחמת הכחשה דהא נכלל גם כן בתוכו ד"מ ואין יכול לחזור בו ולכך שפיר מתרצינן להו. והנה כ"ז לא שייך רק בקצת ד"נ דהיינו באומרים פלוני הרג את הנפש. אבל בד"נ אחרים דליכא כלל ד"מ לא שייך זה ובודאי יכולים לחזור ולהגיד. ולפי"ז שפיר הקשו התוספת דודאי אי אפשר לומר דבאמת בדקינן להו ואומרים שטעו דאם כן אפילו בג' וה' נמי אמאי עדותן בטילה