בית אברהם לנדא נב

לתירוץ השני. ולכאורה צריך להבין דאמאי מהני ביטול והפקר שלא יעבור בבל יראה והא אי בעי זכה בה ולימא הואיל כדאמרינן גבי חלה טמאה (בדף מ"ו) דעבר עליו בבל יראה מטעם הואיל ואי בעי מתשיל עלי'

ועיין בר"ן בסוגיא דלמפרע הוא גובה דמסיק בגמ' דמתניתן מיירי במעכשיו לכך אחר הפסח מותר והקשה הר"ן דאכתי עבר עליו מטעם הואיל דבידו לפדותו ותירץ דבמחוסר ממונו לא אמרינן הואיל ע"ש וזה לא שייך גבי הפקר

וראיתי בס' בית שמואל אחרון שהקשה קושיא זו ונראה לומר דדוקא גבי חלה טמאה עבר מטעם הואיל דמיתשל עלה וחשיב כדידיה לפי שאותו הזכות לשאול עלה אין לשום ב"א אלא לו לבדו וחשיב כשלו לענין בל יראה וכן נמי גבי מעכשיו שפיר כתב הר"ן מטעם הואיל ובידו לפדותו שזכות הפדיון ון אינו אלא לו לבדו. אבל גבי הפקר שכמו שהוא יכול לזכות בו גם לכל העולם יש זכות זה לזכות בדבר המופקר אם כן לא חשיב דידיה מחמת זה דהא גם לאחרים יש זכות זה. ושפיר לא חשיב שלך לענין בל יראה

או דאפשר לחלק דדוקא אי בעי מיתשל עליו חשיב כדידיה משום דחכם עיקר הנדר מעיקרא ואי יתשל עלה א"כ למפרע הוא שלו ושפיר עבר עלה בכל שעה מטעם הואיל דאם יתשל על החלה אחר כך אם כן למפרע היה שלו וחשיב כדידיה. וכן נמי גבי מעכשיו אם יפדנו אחר כך אם כן למפרע הוא שלא דהא לא נתקיים התנאי ושפיר הקשה הר"ן דיעבור עלה מטעם הואיל. אבל גבי הפקר דאפילו יזכה בה לא יהיה שלו אלא משעת זכייה ואילך לא חשיב כדידיה מטעם הואיל ואי בעי זכה ביה דהא לא יהיה שלו למפרע כנלפע"ד. אך מדברי התוס' (דף מ"ו) שהקשו דיעבור על של גבוה מטעם הואיל דאי בעי פריק לא משמע כן ע"ש

דף ד' א' גמ' בעי מיניה מרנב"י המשכיר בית לחבירו כו'. עיין שו"ע (סי' תל"ו) ואם ישראל יוצא מבית נכרי תוך שלשים יום זקוק לבדוק ודוקא במפרש לים ע"ש והוא מדברי המרדכי ולכאורה קשה כאן דמדמינן למפרש בים ויוצא בשיירא תוך שלשים יום מה בכך דיקיים מצות ביעור בבית אחר הא מ"מ חל עליו חובת ביעור בית זה כמו בעשה ביתו אוצר תוך שלשים יום דזקוק לבער אף שבוודאי יקיים מצות ביעור בבית שדר בו מ"מ גם המקום הזה לא נפטר מתקנ"ח. ואי סובר הראבי"ה דלא דמי למפרש ביה ויוצא בשיירא דהתם אכתי החמץ בביתו הוא בתוך הפסח אבל כאן לאו בביתו הוא א"כ אפילו לא יקיים מצות בדיקה במקום אחר יפטור והיכן מצינו שיצרך להביא עצמו לידי חיוב מצות בדיקה ומהיכן למד הראבי"ה כן

ונראה לומר בסברת הראבי"ה דודאי אינו מדמה למפרש בים כו' כיון דאינו בביתו לא חל עליו חובת בדיקה כמ"ש הט"ז (ס"ס תל"ו) ע"ש. אך מ"מ הביטול דאורייתא שהוא מחמת בל יראה לשיטת הרבה פוסקים דעובר עליו אפילו קודם מציאה אם כן אפילו אינו ביתו מ"מ מחויב לבטל משום בל יראה וממילא צריך גם כן לבדוק דבלא זה שמא ישכח ולא יבטל כדאמרינן לקמן (דף ו' ב') וניבטלי' בחמש כיון דלאו זמן איסורא דלמא פשע כו' וא"כ שפיר כתב הראבי"ה דאם נכנס לבית אחר ושם יבדוק ויבטל וממילא גם זה החמץ נתבטל לפמ"ש הטור דלא יאמר בהדין ביתא כדי לכלול גם החמץ שבמקומו' אחרים לכך אינו צריך לבדוק בית זה דיזכור הביטול על ידי הבדיקה של בית שדר בו

ועפ"י זה מתרץ קושיית הח"י שהקשה דהא מ"מ יקיים מצות ביעור אף במדבר בכיסין שלו. ולפי הנ"ל מיושב דבמדבר אינו צריך לבטל דלא שייך שמא ימצא גלוסקא יפה כיון שמבער מה שנמצא אצלו ואם כן אכתי חיישינן דלמא ישכח הביטול. ומיושב נמי מה שהקש' הטור על הראבי"ה דלמה צריך ביעור דבודאי הפקירו כשיצא מבית וכתב הב"י דהא לא סגי בביטול לחוד ע"ש. ולפי הנ"ל א"ש כיון דממילא נעשה הפקר א"כ לא שייך שמא יפשע ולא צריך בדיקה כיון דאינו בביתו וא"ש. אחר כתבי זאת מצאתי כן במשבצות זהב ע"ש

ועל זה מה שכתב הטור דאין מברכין על הביטול משום דאיתא בלב קשה דאם כן אמאי מברכין על הפרשת תרומה דהא איתא נמי במחשבה ואין לומר משום דמצות נתינה ליתן יש בה מעשה דזאת מצוה אחריתי היא ואין לומר דההפרשה תחילת נתינה היא כמו שכתבו אצל בדיקה דתחילת ביעור הוא נראה