בית אברהם לנדא מט

אינו עובר דלא מיקרי שלו כיון דכל הקודם בה זכה ולא מיקרי שלך ולכך קאמר רבא שמא ימצא וא"כ יעבור עליה אח"כ דיאוש בעת שנודע לבעלים ממילא קאי ברשותיה ויעבור עליה אם משהא אותה. וזה ניחא אליבא דרבא דאית ליה יאוש שלא מדעת הוה יאוש וא"כ אינו עובר אלא משעת מציאה דמעיקרא מיקרי אינו שלו מחמת היאוש משא"כ לפי מה דקיי"ל כאביי דיאוש שלא מדעת לא הוה יאוש. א"כ אם נשאר גלוסקא יפה לאחר הבדיקה כיון דלא ידע דנפל מניה לא הוה יאוש כלל וברשותיה דמרה קאי לגמרי שפיר כתב הטור דעובר אף קודם מציאה בלא ביטלו. ואין להקשות אמאי שכתבתי דלכך נקיט רבא שמא ימצא דמעיקרא אינו עובר מחמת היאוש ומיקרי אינו שלו כיון דכל הקודם זכה בו הא כתב הר"ן ריש פסחים דלרבי יוסי דאית ליה דהפקר עד דמטי לרשות זוכה אמאי מהני ביטול הא מ"מ שלו הוא עד דאתי לרשות זוכה ע"ש ומשמע מדבריו דמיקרי לך אף שהרשות ביד כל אדם לזכות בו דלא דמי דהתם ודאי לר"י שהרשות בכל שעה לחזור בו בודאי לא נפיק מרשותיה כלל כיון דאין רשות ביד שום אדם לזכות בו בלתי רצון המפקיר דהא יכול לחזור והוה כמתנה שאמר הנותן לאחד לך משוך וקני דאף דהרשות ביד המקבל לזכות מ"מ קודם משיכה הוה ברשות הנותן לגמרי משא"כ גבי יאוש דכל זמן שאינו מוצאו לא מהני חזרה דידיה דהא מ"מ אייאש מיניה. א"כ לא מיקרי שלו כל זמן שאינו מוצאו

ועפ"י האמור אפשר לתרץ קושיית התוס' על רש"י דלמ' צריך בדיקה בשביל בל יראה והא בביטול בעלמא סגי והבודק צריך שיבטל. ונראה לומר עפ"י מה שיש לדקדק דלמה נקיט רבא שמא ימצא גלוסקא יפה לשיטת התוס' לקמן (דף ו' ב') ד"ה ודעתיה עלי' שהפירוש הוא שלא בטל מאליה כמו פרורין. ועיין בר"ן שעמד בזה וכתב דלאו דוקא הוא

ונראה לומר לפי מה שכתבתי לעיל דאחר הבדיקה מסתמא אייאש מרא מכל החמץ רק דהוה יאוש שלא מדעת דהא לא ידע דנפל מיניה. ועוד כתבתי דנהי דמתייאש מ"מ לא נפיק מרשותיה עד דאתי לרשות זוכה וממילא כשמצאו עובר עליה דברשותיה דמריה קאי בלי שום זכיה. ואמרינן בב"מ (דף כ"א) דתאנה כיון דעבידי דנתרי הוה יאוש מדעת ע"ש וא"כ גבי חמץ כיון שכתבו כל הפוסקים דהוה מלתא דשכיח טובא דרגיל למצוא חמץ בחורים וסדקי' במקום שמשתמשין חמץ כל השנה והוה כמו עבידי דנתרי א"כ מיחשיב יאוש מדעת אף דלא ידע דנפל מיניה וא"כ קודם מציאה לא מיקרי שלו דהא איאש מיניה וכל הקודם בה זכה רק כל החשש הוא שמא ימצא ויעבור משעת מציאה ואילך וא"כ קשה דהיאך מהני ביטול של עכשיו דהא עכשיו לא הוה דידיה מטעם יאוש וכל הקודם בה זכה והפקר לא מהני בדבר שאינו ברשותיה ומכש"כ בדבר שאינו שלו ולכך נקיט שמא ימצא גלוסקא יפה דלא הוה יאוש כיון דלא ידע דנפל מיניה וגלוסקא יפה בוודאי לא עבידי דנתרי דמסתמא משמרין אותה כראוי וא"כ לא נפיק מרשותיה כלל דלא חשיב יאוש כיון דלא ידע דנפל מיניה ושפיר מועיל הביטול

ולפ"ז מתורץ קושיית התוספת דשפיר כתב רש"י דהבדיקה הוא שלא יעבור על ב"י ולא מהני ביטול כיון דחמץ שאינו חשוב כ"כ עבידי דמיאבד וחשיב יאוש מדעת א"כ לאו ברשותיה קאי ולא מהני ביטול של עכשיו דהוא דבר שאינו שלו ומ"מ כשימצאנו יעבור עליו דאז ממילא ברשותיה קאי ושפיר צריך תרווייהו ביטול משום גלוסקא יפה דמועיל ביטול והפקר דברשותיה קאי ובדיקה בשביל חמץ דעבידי למיאבד דהוה יאוש ולא מהני ביטול של עכשיו. וצריך בדיקה כדי שלא יעבור בעת המציאה. ועיין בר"ן שכתב לשיטת רש"י ג"כ הוה ביטול מתורת הפקר ומדברי שאר הפוסקים לא משמע הכי אלא לשיטת רש"י שכתב דתשביתו דקרא היינו ביטול מדלא כתיב תבערו גזיה"כ הוא דמועיל ביטול

ועיין בחק יעקב (סי' תל"ד) שהביא בשם המהרי"ק (סי' קמ"ב) דלשיטת רש"י אין לומר להוי הפקר דלאו מטעם הפקר הוא רק שעושה כעפר והוא גזיה"כ דמועיל ע"ש. ונראה לומר בטעמו דמדוע מועיל מה שאומר ליהוי כעפרא וגם אמאי אמרינן לקמן דלאחר זמן איסור לא מהני ביטול ונראה לומר לפי מה דאיתא לקמן (דף מ"ה) בכופת שאור שיחדה לישיבה בטלה וכתבו התוס' שם דמותר לקיימה אף בראוי לאכילה דנפיק מתורת אוכל וכמו בית שסיככו בזרעים כדאמרינן בחולין (דף קכ"ט) דבטלה וטהור מלטמא טומאת אוכלין. ואם כן י"ל דטעמו