בית אברהם לנדא מח

דא"צ שישמיע לאזנו וכן הביא הר"ן בשם יש אומרים בפרק כל שעה (דף ל"א) וכן פסקינן להלכה באו"ח (סימן תל"א) דבעי שיוציא בשפתיו כמו הפקר ממש. וצריך לומר לשיטת קצת פוסקים ולהוי הפקר כעפרא וא"כ כיון דלדידהו הביטול גבי חמץ הוא הפקר ממש ולא כסברת הר"ן אם כן קשה דמאי מועיל הפקר וביטול והא לע"ע הוא אינו ברשותו כיון דהוא אבד ממנו וא"י היכן הוא

ולכאורה היה אפשר לומר דכיון שכתבו הפוסקים דבבית שמשתמשין חמץ כל השנה הוה כודאי חמץ ולכן צריך בדיקה מדאורייתא לשיטת כמה פוסקים דהוה ספק הרגיל ושכיח טובא כמ"ש הפר"ח (סי' תל"א) א"כ י"ל דמיקרי ברשותו מחמת דחצרו כידו והוא דבר שעתיד להמצא מחמת שמסתמא יש שם הרבה חמץ ומיקרי דבר שברשותו אף שאינו יודע היכן הוא ומועיל שפיר הפקר וביטול אבל מ"מ לא אתי שפיר אלא על הביטול קודם הבדיקה אבל לאחר שבדק כבר בכל המקומות ולא מצא שום חמץ רק דחיישינן שמא מ"מ ימצא חמץ וא"כ בודאי החמץ שעדיין יש שם היה דבר שאינו ברשותו מחמת שא"י היכן הוא ולא מצא אותו ע"י בדיקה. ועדיף מגזל דמיקרי דשא"ב. ומכש"כ הכא שהיא אבד ממנו וא"י היכן הוא והוה כמו אינו יכול להוציאו בדיינין וכנ"ל וא"כ קשה היכא פסקינן להא דרב דצריך ביטול אחר הבדיקה ומאי מועיל האי אינו ברשותו להפקירו ולכשימצאנו יעבור עליו אח"כ אלא דמוכח לכאורה דאף בכה"ג חצירו קונה לו והוה כידו וחשיב ברשותו אלא שרוב הפוסקים כתבו כסברת התוס' בב"מ (דף כ"ו) עיין בחו"מ סימן ר"ס וצ"ע לכאורה. וצ"ל דמ"מ מיקרי דבר שברשותו כיון שאפשר להמצא ע"י חיפוש רב וע"י כמה אנשים מיקרי דבר שברשותו והוה כמו דבר שבידו דלא מיקרי דשלב"ל כדאיתא בקידושין (דף ס"ב). ולפ"ז נראה לכאורה ראיה לדברי הטור (בסי' תל"ז) דמשמע מדבריו שעובר אף קודם מציאה אם נשאר חמץ בביתו דלא כדברי הר"ן שכתב דאינו עובר אלא משעת מציאה ואילך כיון שבדק ועשה כל המוטל עליו. ועיין במג"א שכתב הטעם דהוה כמו אוכל חלב בשוגג עיין או"ח (סימן תל"ד ס"ק ה'). וצריך להבין דהא אין מצוי בידו כיון שא"י היכן הוא וע"כ צ"ל דזה מיקרי מצוי בידו דחצירו הוה כידו כיון שאפשר להמצא ע"י חיפוש טוב ולכן מהני ביטול דהוא מתורת הפקר ממש לשיטת כמה פוסקים החולקים על הר"ן וכן מבואר בתוס' פסחים (דף ד' ב') ד"ה מדאורייתא בביטול וכו' שכתבו דאע"ג דהפקר בעינן שלשה מדאורייתא א"צ מבואר דביטול גבי חמץ בעינן הפקר גמור וא"כ ע"כ צ"ל דמיקרי דבר שברשותו דאי לאו הכי לא הוה מועיל מטעם הפקר לדבר שאינו ברשותו וכנ"ל. ועיין פר"ח שהקשה על דברי הטור שסובר שעובר קודם מציאה דא"כ אמאי צריך לומר שמא ימצא גלוסקא יפה ולו יהא דנימא דשמא ימצא לאו דוקא אלא שמא יש באחת מזויות גלוסקא יפה כדמשמע מלשון הרא"ש לקמן (דף ו' ב') בסוגיא דהבודק צריך שיבטל וכ"כ הפר"ח (סי' תל"א) מ"מ קשה דמאי מקשה וכי משכחת לה לבטלה הא מ"מ עובר קודם מציאה וכן הקשו האחרונים

ונראה לומר דהנה לכאורה יש להבין אמאי באמת צריך ביטול אחר הבדיקה הא כיון שבדק שפיר ולא מצא רק מחשש שמא מ"מ נשאר אחר הבדיקה וא"י היכן הוא א"כ בודאי מסתמא איאושי מיניה כיון דלא מצא לאחר הבדיקה ולא עדיף מדבר שאין בו סימן דמסתמא הוה יאוש אלא די"ל דהוה יאוש שלא מדעת דהא לא ידע דנפל מיניה וקיי"ל כאביי דאמר לא הוה יאוש אלא דמ"מ קשיא אדרבא דאיהו אמר שמא ימצא גלוסקא יפה והא איהו סבר בב"מ (דף כ"א ב') דיאוש שלא מדעת הוה יאוש. ונראה לומר לפמ"ש המק"ח (סימן תמ"ח) דיאוש לא נפיק מרשותי' עד דאתי לרשות זוכה ואי מצאו הבעלים קודם יאוש אינו צריך לזכות בו רק דממילא קאי ברשותו וכ"כ בס' קצוה"ח (סי' ) ועיין בדבריהם שהביאו ראיה מוכרחת מהא דאמרינן ב"ק (דף ס"ו ב') זה מתייאש וזה אינו רוצה לקנות ואם כן שפיר קאמרינן הכא דצריך ביטול שמא ימצא גלוסקא יפה ואף דנתיאש מסתמא כשבדק ולא מצא מ"מ כשימצאנו ממילא קאי ברשותיה ויעבור עליו אם משהה מלשורפו דיאוש כ"ז דלא אתי לרשות זוכה ונודע לבעלים ממילא הוא שלו וא"צ זכיה אחרת

ולפ"ז מיושב קושית הפרי חדש על הטור דלמה לו לומר שמא ימצא גלוסקא יפה הא מעיקרא נמי עובר דזה אינו דמקודם שמצאו אינו עובר כיון דמסתמא איאוש מרה מניה וא"כ בודאי