בית אברהם לנדא מה

שביתה רק דנגרר אחר הזוכה בו. וא"כ צריך שיזכה בו ממש ולא מהני דעתיה עליה כנ"ל

שם גמ' אמר מר גשמים שירדו ביו"ט כו' ואמאי ליקני שביתה באוקיינוס כו'. וכתב מהרש"ל דלכ"ע פריך אף לרבנן דאית להו חפצי הפקר אינם קונים שביתה דטעמייהו דרבנן דחפצי הפקר אינם קונים שביתה היינו שביתת עצמם משום דחשבינן להמוצאן אח"כ בעלים עליהם וקנו ביהשמ"ש שביתת המוצאן ולכך לא קני שביתת עצמם וא"כ פריך שפיר וליקני שביתה באוקיינוס דנהי דלא קנו שביתת עצמם רק שביתת המוצאם א"כ באו מחוץ לתחום ע"ש במהרש"ל שזה תוכן כוונתו אבל דבריו תמוהים מאוד דא"כ הא דאמרינן לקמן גבי הני דיכרא דאתי למחוזא כו' מה דעתיך דאמר שמואל חפצי נכרי אין קונים שביתה כו' ולדברי מהרש"ל אם כן אפילו אמרינן דחפצי נכרים אין קונים שביתה דהוה כמו חפצי הפקר כמבואר לקמן א"כ קנו שביתת הזוכה בהם אח"כ ובאו מחוץ לתחום ואין להם אלא ד' אמות ודוחק לומר דחפצי נכרי עדיף דלא קנו שביתה כלל מחמת שיש להם בעלים דלאו בני שביתה נינהו ולא קנו שום שביתה אבל הפקר קנו שביתת הזוכה בהם אח"כ דזו מניין לנו. והכי מוכח ג"כ מדברי התוס' לקמן (דף מ"ח) ד"ה חרם שכתבו שם דאין לומר דלר"י בן נורי קונה שביתה במקומן ומה שצריך מחיצה של ברזל היינו כדי להכניסם לעיר לפי שמקצת המים רחוקים מן העיר יותר מאלפים. וא"כ קשה דאף לרבנן יהיה אסור להכניסם לתוך העיר מחמת עירוב המים שחוץ לאלפים ונהי דאית להו לרבנן חפצי הפקר אינם קונים שביתה היינו משום שקונים שביתת המוצאם וא"כ באו מחוץ לתחום. וגם מדברי התוס' פ' המוצא תפלין (דף צ"ז ב') ד"ה הכא בחביות דהפקר שכתבו בתירוצא בתרא דמיירי שכל אחד אינו מתכוון לזכות רק מה ששותה ע"ש. וקשה לד' מהרש"ל אכתי היאך יכול להוליכן חוץ מתחום שביתתן דמאי דלא קנו במקומן היינו משום שקנו שביתת המוצאן אח"כ לדברי מהרש"ל וא"כ יצאו מחוץ לתחום ואין להם אלא ד' אמות פעם אחת במקום הנחתן כיון דחשבינן מה שכל אחד שותה וזוכה בו קנה שביתתו אתמול אלא ודאי דלרבנן דאית להו חפצי הפקר אינם קונים שביתה לא קנה שביתה כלל בה"ש עד שעה שזוכה בו אחד ואז הוה כרגליו ולכן אם אינו רוצה לזכות בו שום אדם רק ממה ששותה כ"א רשאים הם להוליכו כמה שירצה דלא כדמשמע מדברי מהרש"ל

דף מ"ח תוס' ד"ה חרם כו' אבל אין לפרש דלר' יוחנן קנו שביתת עצמן ואם כן אמאי נקיט חרם שבין ב' תחומי כו' עיין במהרש"א שהקשה דמ"מ הקושיא במקומה עומדת דלינקוט בעיר אחת ומשום אסורא דקנו שביתה במקומן צריך מחיצה של ברזל כדי להכניסם לעיר ונראה לפענ"ד דהנה המג"א (בסי' ת"ב) תמה על הרי"ף והרמב"ם שפסקו להא דר' חייא. ואמאי והא מבואר בגמ' דאזלא אליבא דר"י בן נורי ואנן פסקינן כרבנן דחפצי הפקר אינם קונים שביתה ע"ש. והוא תמוה מאוד. ונראה לומר דהא הקשו תוס' דהא אפילו לרבנן אמרינן לעיל דגשמים הסמוכים לעיר דהוה כאנשי העיר ותירצו דהכא משום דמימשכי בטלה דעתם והוה כמו הפקר. אבל לר' יוחנן בן נורי דאית ליה חפצי הפקר קונים שביתה במקומן הכא קונים שביתת העיר אף ע"פ שאין דעתם עלייהו ונראה בכוונתם דלר"י בן נורי דאית ליה חפצי הפקר קונים שביתת עצמם אף שלא במתכוון ולא בעי כוונה א"כ ה"נ קונים שביתת העיר אף שאין דעתם עלייהו משא"כ לרבנן דאית להו חפצי הפקר אינם קונים שביתה מחמת דבעי כוונה א"כ בעי דווקא שיהיה דעתם עלייהו

ולפ"ז למה דפסקינן גבי אדם כר"י לקולא וגבי כלים כרבנן לקולא. וכתבו התוס' לעיל דלא הוה כתרי קולא דסתרי אהדדי דבאדם היינו טעמא הואיל וניעור קנה ישן נמי קונה וא"כ גבי הפקר אם הוא בתוך התחום העיר נמי קונה שביתת העיר אף בלא דסתם כמו לר"י בן נורי דזה דמי לאדם הואיל ומיכווני קנה תחום העיר אף בלא כוונת נמי וא"כ א"ש דבגמ' רצה לומר דמחייך עליו מחמת שסבר כרבנן היינו לגמרי כרבנן אף באדם וא"כ אינם קונים שביתת העיר מחמת דלאו דעתייהו עלייהו אבל אנן דקיי"ל גבי אדם כר"י בן נורי וטעמא הואיל ושייך גביה כוונה לכן קנה אף בישן ובלא כוונה וא"כ קנו נמי המים של הפקר שביתת העיר אף בלא מתכוון הואיל ובכוונה קנו בלא כוונה נמי ולא דמי לחפצי הפקר