בית אברהם לנדא מב

מטעם מוקצה אסרינן לה. ועיין בט"ז (סי' תקי"ז ס"ק ב') מה שחילק ועיין במלחמות מ"ש בביצה פ' אין צדין מה שהשיג על הרז"ה דמטעם מוקצה אין לאסור דאין הכנה לעכו"ם. וא"כ קשה מ"ש דגבי מחובר לפי שיטת רוב הפוסקים הוא מטעם מוקצה ולגבי תחומין אמרינן דאין מוקצה בשל עכו"ם לכך חידש המג"א דדוקא גבי מוקצה אמרינן דגמרו בידי אדם לא חשיב מוקצה ואף דלישראל אסורה המלאכה מ"מ כיון שהיא של עכו"ם ולעכו"ם מותר חשיב גמרו בידי אדם. ולהכי אמרינן בבהמתו של עכו"ם אף דבא מחוץ לתחום מותר דאין מוקצה לעכו"ם והיינו משום דגמרו בידי אדם. משא"כ בנולד לא מהני גמרו בידי אדם היינו משום דלישראל כ"פ אסורה המלאכה לא מיקרי גמרו בידי אדם. ואזיל המג"א לשיטתו (בסי' תק"ה ס"ק ג') דנולד אף בשל עכו"ם איתא ע"ש. וטעמא נ"ל כמ"ש (בסי' תקט"ו ס"ק כ"ז) דבמוקצה אמרינן מוכן לבעה"ב מוכן לכל ע"ש. אבל בנולד לא מהני אף דמוכן לבעה"ב. וא"כ ה"נ גבי חיטים אף דלנכרי לא מיחשב נולד כלל דאי לאו הכי יהי' ישראל אסור לאפות פת ביו"ט מ"מ כיון של ישראל אסורה המלאכה וא"כ לדידי' היו החיטין עומדים רק לכוס ולא לאכול בענין דהשתא א"כ מחשיב לגבי' דידי' נולד כמ"ש הרי"ף בביצה גבי עצים שנתלשו מן הדקל. והמג"א הביאו (בסי' שכ"ה ס"ק י"ב) ולגבי נולד אף בשל עכו"ם איתא. והטעם דמחובר חשיב נולד דמעיקרא מחובר והשתא תלוש משא"כ חוץ לתחום דלא היה אלא מוקצה ובשל עכו"ם לא שייך מוקצה כיון דגמרו בידי אדם הוא ובמוקצה ודאי מהני מה דגמרו בידי נכרי והנה לכאורה קשה טובא על מ"ש המג"א דבגמרו בידי אדם לא הוה נולד דהא מסיקין בגרעינין בשבת (דף כ"ט) הוה גמרו בידי אדם ואפ"ה הוה נולד. וכן אין מסיקין בשברי כלים פריך הגמ' בשבת (שם) והא מכיון דאדליק בה הוה שבר כלי וכי מהפך באיסורא קא מהפך קשה הא גמרו בידי אדם דהא יכול להסיק כלי שלם ולעשות שבר כלי ביו"ט. וצ"ל דוודאי נולד דשברי כלים דהטעם משום דמעיקרא לאו להכי קיימא לא מהני גמרו בידי אדם דמ"מ מתחלה בודאי לא רצה לעשות למלאכה דהשתא והוה נולד גמור משא"כ גבי קמח ביו"ט לא שייך לומר דמעיקרא לאו להכי קיימא. דקמח אינו עומד בודאי לאכול חי כי אם בפת או בתבשיל ל ולא הוה נולד כלל ולהכי ביו"ט שרי לאפות דלא מיקרי נולד כלל דמעיקרא להכי קיימא. ודמי למה דאמרינן בשבת (דף קמ"ג) כיון דמסרח דעתי' עלה. וכל הנולד הוא משום דישראל אסור המלאכה בשבת לעשות פת או תבשיל וא"כ אינם עומדים אלא לכוס ושפיר הוה נולד דלא היו ראוי לאכול בענין דהשתא. וע"ז שפיר כתבו הפוסקים והרא"ש כיון דגמרו בידי אדם לא הוה נולד כלל דלנכרי גם מעיקרא להכי הוה קיימא שיעשה פת והוה כמו לישראל ביו"ט דלא מיחשב נולד וכיון דגמרו ביד עכו"ם ולדידי' לא הוה נולד דהא להכי הוה קיימא שוב אמרינן דגם לישראל מותר כמו דאמרינן גבי מוקצה דאין הכנה בשל עכו"ם. וא"כ לפ"ז לא קשה כלל מנכרי שחקק קב בבקעת דהוה נולד בודאי מיירי שם אף בבקעת דנכרי והא דהוה נולד היינו משום דהתם לא הוה נולד מטעם איסור המלאכה רק מטעם דאינו עומד למלאכה קמייתא דסתם עצים להסקה נתנו כדאיתא בביצה (ל"ב) ומטעם זה אין סומכין קדירה בבקעת וא"כ דמי ממש לגרעיני' תמרים דאין מסיקין בהם מטעם דמעיקרא לאו להכי קיימא אף שביד ישראל ליקח הגרעינן להסקה ולאכול האוכל שסביביו וגם לעשות מכלי שבר כלי ע"י הסקה מ"מ הוה נולד דמעיקרא לאו להכי קיימא וה"נ סתם עצים להסקה ועתה שעשה קב עומד לתשמיש משא"כ בעכו"ם שעשה שופר ביו"ט דסתם קרן למלאכה לעשות ממנו כלי בודאי עומד רק דהוה נולד מטעם דאסור לעשות ביו"ט ע"ז שפיר אמרינן כיון דגמרו בידי אדם לא מוחשיב כלל נולד כמו פת שאפאה נכרי בשבת וזה נכון וברור: