בית אברהם לנדא מא

הוקצה ע"ש. א"כ לא ק"מ. די"ל דהב"י צירף סברת הרשב"ץ גבי נר שכבה. אבל הכא דהוא מוקצה מחמת עצמו מחמת איסור סתירה דמי לסוכה דלא מהני תנאה. עוד נראה לומר בפשיטות דהא כתבו הרשב"א והרא"ש בחולין דדוקא בדחיא בידים קיי"ל כר"י ולהכי בשוחט בשבת לא בעינן חולה מבע"י והכי קיי"ל (בסי' שי"ח) א"כ י"ל דהיכא דהתנה מע"ש לא מיקרי דחיא בידים דהא אדרבא התנה שיטלטלנו אח"כ. ואף דאעפ"י כן הוקצה לבה"ש מ"מ הוה מוקצה מחמת איסור דלא דחיא בידים. ודמי לשוחט בשבת דקיי"ל כר"ש. משא"כ גבי יו"ט דקיי"ל כר"י לא מהני תנאה דנהי דלא דחיי' בידים מ"מ הוה מוקצה בה"ש מחמת איסור

ובהכי מיושב ג"כ מ"ש הרז"ה דמהני תנאה בסוכה רעועה הואיל ולית בה איסור סתירה רק לכתחלה. אבל בלא תנאה לא מהני ושפיר הוה מוקצה אף ברעועה. וזה סותר למ"ש הרז"ה גבי בית שנפתח דלא הוה מוקצה מחמת דלית בי' איסור סתירה. אלא מדרבנן ע"ש. ומאי מהני זה הא כתב בפירוש אף ברעועה הוה מוקצה היכא דלא התנה. ועיין בגמ"א (סי' זה סקי"א) שישב בדוחק שדעת הרז"ה דתרתי בעינן שיהיה מוקצה מדרבנן וגם אינם מוקצים מחמת עצמן כסברת הרמב"ן. והוא דוחק גדול דהא הרז"ה לא זכר מזה כלום. ואם סובר כסברת הרמב"ן למה לי' לומר מחמת דהוא מדרבנן ולא כפשוטו מחמת דאינם מוקצים מחמת עצמם. ואף בבנין גמור י"ל כן. וכמו שסובר הרמב"ן באמת דאף בבנין גמור לא הוה מוקצה מהאי טעמא. ולפי הנ"ל ניחא דכבר כתבתי לעיל דבמוקצה מחמת איסור דרבנן יש חילוק בין היכא דדחיא בידים ללא דחיא וגבי נופלת מיקרי דחייא בידים רק היכא דהתנה תו לא מיקרי דחייא כנ"ל וא"כ לא הוה מוקצה כיון דרק מחמת איסור דרבנן הוא ושפיר כתב הרז"ה דברעועה מהני תנאה מחמת דאינו אלא איסור דרבנן ובאיסור דרבנן לא אמרינן מוקצה רק היכא דדחייא בידים והיכי דהתנה לא מיקרי דחייא. אבל בבריאה דהוא איסור דאורייתא לא מהני תנאה. דנהי דהתנה מ"מ הא הוה מוקצה בה"ש מחמת איסור דאורייתא לשיטת הרז"ה דהוא איסורא דאורייתא בסותר בנין גמור דלא כרמב"ן שכתב דבעי דוקא סותר ע"מ לבנות. ובאיסור דאורייתא לא בעי לר"י דחייא בידים כמבואר בחולין (דף ט"ו) בשוחט בשבת דאסור לר"י אם לא הי' חולה מבע"י ובבית שנפחת שפיר כתב הרז"ה דלא הוה מוקצה דאין בסתירתו אלא איסור דרבנן דהתם לא דחייא בידים שהסתימה לא הי' לדחות הפירות מאכילה רק לפותחם קודם יו"ט או אח"כ וכיון דלא דחייא לא אמרינן מוקצה מחמת איסור דרבנן כנ"ל ומיושבים דברי הרז"ה שאין סותרים א"ע כלל

שם סי' תקפ"ו במג"א (ס"ק כ"ה) ע"ש מה שתירץ דהוה גמרו בידי אדם. ונכרי שחקק קב בבקעת מיירי בבקעת דישראל ע"ש. ולכאורה תירוצי' דחוק דהא סתמא קתני חקק קב בבקעת אבל נראה לומר דלא דמי כלל להאי דעשה שופר ביו"ט דהא כתב המג"א (בסי' שכ"ה סק"י) דטעמא דאוסרים פת הנאפה בשבת אף דחטים חזי לכוס מ"מ לא הי' ראוים בענין זה והוה נולד והוא מדברי התוס' בע"ז (דף ס"ו ב') ע"ש. והרא"ש ס"ל דלא הוה נולד דגמרו בידי אדם. וכתב המג"א דאוסרים ס"ל דלא אמרינן גמרו בידי אדם רק גבי מוקצה לא גבי נולד. ולכאורה תמוה דא"כ גם גבי ישראל האופה ביו"ט נימא דהוה נולד לשיטת הפוסקים דלא מהני גמרו בידי אדם לענין נולד. ואין לומר משום דאסור לאפות בשבת לכך הוה נולד אף דהעכו"ם יכול לאפותו דא"כ בפשיטות הו"ל למימר דהכא לא הוה גמרו בידי אדם כיון דלישראל אסור עשיית המלאכה ולא דמי לגמרו בידי אדם דביצה דנגמר ע"י ישראל

ונראה לומר דהמג"א הוכרח לכך דהא קיי"ל בבהמת עכו"ם הבא מחוץ לתחום מותר לישראל, אחר שלא הובא בשבילו מטעם דאין הכנה לעכו"ם עיין במג"א (סי' תקט"ו ס"ק כ"ז) וקשה מ"ש ממחובר דיש הכנה אף בשל עכו"ם דהא עכו"ם שהביא דורון לישראל מהמחובר