בית אברהם לנדא מ

דהוה הכא שבת מוכן ליו"ט בידי שמים. וה"נ פירות שתלשן אדם אם יהי' מותרים ביו"ט שלאחריהם יהי' ג"כ הכנה בידי שמים ולזה מתוקן במה שאסורים ביו"ט שלאחריהם אף דלענין ההכנה דבידי אדם אין זה תיקון. וניחא נמי מ"ש בילקוטי מהרי"ו דמבשל בשבת אסור ביו"ט אף דהוא בידים דהא מ"מ איכא נמי הכנה בידי שמים דהא לא עדיף מאל נתבשל ממילא. והאי דבישל מיו"ט לשבת בלי עירוב דמותר בדיעבד ולא אמרינן דמ"מ ליתסר משום הכנה דבידי שמים היינו טעמא דהא מבואר בפוסקים היכא דמותר ביו"ט לא שייך הכנה דלעצמו הכין. וא"כ מחמת הכנה דבידי שמים אין לאסור דהא לעצמו הכין. רק מחמת ההכנה דבידי אדם שהיו כוונתו לאפות לצורך מחר. וע"ז לא יהי' תיקון באיסור של שבת אח"כ. משא"כ במבשל בשבת כיון דאסור ביומא א"כ אסור ביו"ט שלאחריו דלא גרע מהכנה דבידי שמים דהא איכא נמי הכנה דממילא וע"ז יתוקן באיסור של אחריו. ולפ"ז גם בלפידים יש לאסור ביו"ט שלאחריו כיון דלא הכין לעצמו מחמת איסור שבת. אף שאינו רק תיקון בעלמא כמו פירות הנושרין ומבשל בשבת דאסורים ביו"ט של אחריהם. ועיין במג"א (סי' תקכ"ז סק"א) שכתב דאסור לבשל ע"י עירוב סמיך לחשיכה דליכא הואיל דהא אסור מדאורייתא. ואף שהתוס' כתבו דבאפי' לא שייך הכנה לא כתבו כן אלא למאן דלית לי' הואיל ע"ש. ודבריו מחוסרי הבנה דנהי למאן דאית לי' הואיל אין ההכרח לומר דבאפי' ובישול לא שייך הכנה מ"מ היאך מצינו דפליג אהך סברא. גם מה שכתב אח"כ דסוגיא דפסחים תמוה לדבריהם לא נודע כוונתו. ובס' מחצית השקל כתב מהא דמקשה התם היאך אופין מיו"ט לשבת דנראה דאפילו בבישול שייך הכנה אין נראה כלל דזה באמת פי' הגמ' לדעת התוס' מה שאמר צרכי שבת נעשים ביו"ט דהיינו בתיקוני מאכל דלא שייך, בתיקוני מאכל הכנה. ונהי דקיי"ל דאמרינן הואיל מ"מ י"ל דקיי"ל דצרכי שבת נעשים ביו"ט בתיקוני מאכל. ואמנם נראה דאפילו לשיטת התוס' דלא שייך בתיקוני מאכל הכנה היינו מדאורייתא ולא הוה הכנה ד"ת. אבל מדרבנן הוה הכנה אף בתיקון מאכל רק דמועיל עירוב מדרבנן ואינו מועיל רק היאך דחזי ליומא אבל היכא דלא חזי ליומא לא מהני עירוב והראי דפירות הנושרין ביו"ט אסורין בשבת משום הכנה אפילו הניח עירוב אלא ודאי דעירוב לא מהני רק היכא דמותר ליומא. וא"כ לפ"ז לשיטת התוס' דלא שייך בתיקוני מאכל הכנה מ"מ אסור לבשל סמוך לחשיכה כיון דלא חזי ליומא לא מהני עירוב ואסור עכ"פ מדרבנן

ועיין בפרי מגדים בפתיחה להלכות יו"ט שכתב להקשות דהא מטמינן חמין ביו"ט לצורך שבת וידוע שלא יוגמר בישולם עד חצי הלילה אפילו מטמינן אותם שני שעות קודם הלילה וא"כ לא שייך הואיל. אלא דסמכינן אדעת התוס' דלא שייך בבישול ואפי' הכנה ע"ש. אולם לפמ"ש א"כ אפילו לדברי התוס' לא מועיל עירוב היכא דלא חזי ליומא אפילו בתיקוני מאכל מדרבנן מיהא כמו בפירות הנושרין ביו"ט דאסורים בשבת אפילו ע"י עירוב. אלא נראה דלק"מ מהטמנת חמין דהא על הבערה שייך הואיל דראוי לבשל אצלו ליומא וגם על תחלת הטמנה נמי לא עביד איסורא דאורייתא דהא עכ"פ נתבשל קצת תיכף ואכתי שייך הואיל דאם יוסיף לבשל לצורך אורחים עד שיהיו ראוים היום לאכילה דנהי דע"י הטמנה אי אפשר להגמר היום אבל מ"מ הא אפשר לו להוסיף בהבערה ולבשלו בענין שיוגמר היום. דהא מטעם זה כתב המג"א דהמנהג לקבל שבת הרבה קודם הלילה בכדי שאם יבשל אדם סמוך לקבלת שבת יהיה שהות שיגמור קודם הלילה עכ"פ. ואין לומר דהא מ"מ חייב על סוף היום כשלא באו אורחים והתבשיל נשאר מוטמן עד סמוך לחשכה. דז"א דאז לאו מידי עביד ודמי לסומך קדירה חיה אצל האש סמוך לחשכה דמותר אף דנתבשל בשבת דמ"מ בשעת נתינת הקדירה אצל האש הי' חול. והכי נמי דכוותי' כיון דבשעת הטמנה הי' שייך הואיל וזה ברור

שם סי' תקי"ח במג"א (סקי"ג) מה שהקשה על הב"י שכתב דלא מהני תנאי לר"י. ובסי' (רע"ט) פסק דמהני תנאי בנר שכבה. הנה לפי מה שהביא ב"י (בסי' רע"ט) בשם הרשב"ץ לחלק בין סוכה דלא מהני תנאי דמוקצה מחמת עצמו הוא. משא"כ בנר דרק מחמת השלהבת