בית אברהם לנדא לז

הרשב"א (פ"א מיו"ט הי"ז). והנה כבר כתבתי לעיל דזה תליא במחלוקת הרז"ה והרמב"ן בפסחים (דף נ"ז) גבי פירות הנושרין דהרז"ה כתב שם דפירות הנושרין בשבת דדעתי' עלייהו מאתמול לא הוה מוקצה. והרמב"ן השיג עליו דלא מהני יושב ומצפה לר"י ע"ש וכתבתי דמחלקותם תלוי בזה. דלהרז"ה מהני בכל מידי דדעתי' עלי' מאתמול אף לר"י היכא דהוא מוקצה מחמת איסור דלא דחייא בידים. ובנר היינו טעמא משום דדחייא בידים רק היכא דאינו יושב ומצפה אמרינן בחולין דר"י אית לי' מוקצה מחמת איסור. והטעם דהא מ"מ הקצה אותו מדעתו יהי' מאיזה טעם שיהי' הא מ"מ הקצה אותו ולא עדיף מתמרי דעסקי. אבל ביושב ומצפה ולא דחייא לא שמעינן לר"י דאית לי' מוקצה. ובנר שכבה הטעם משום דדחייא בידים. וא"כ במסוכנת בשבת אפשר דמודה ר"י לפי סברא זו. אבל לפי דעת הרמב"ן (שם בפסחים) שהשיג על הרז"ה דלא מהני יושב ומצפה בפירות הנושרין אליבא דר"י א"כ גם במסוכנת לא מהני ע"ש במה שכתבתי לעיל. וא"כ לפ"ז אפשר לומר דהרשב"א אזיל בשיטת הרז"ה גבי פירות הנושרין ושפיר כתב ברעועה מאתמול דיושב ומצפה רק מחמת איסור הוקצה דלא דחייא בידים לא הוה מוקצה אף לר"י כנ"ל

והנה לפי מה שכתבתי לעיל לתרץ קושיית הראשונים דנימא מוקצה מחמת יום שעבר. וכתבתי כיון דההיתר ידוע הוה כמו גמרו בידי אדם. ה"נ י"ל במסוכנת בשבת או ברעועה הרבה דבודאי יפחת הוה כמו גמרו בידי אדם. וכמו שכתבו התוס' בחולין (דף ט"ו ב') גבי חולה כיון שרגיל לחזור לחליו הוה כמו גמרו בידי אדם. ולא דמי לפירות הנושרין דאפשר לא מיקרי גמרו בידי אדם כיון שאינו ידוע שיפלו למחר. אך כ"כ לעיל שמדברי הראשונים מוכח אף שידוע ההיתר למחר מ"מ היכא דאתקצי לבה"ש אתקצי לכולי' יומא. וכמו שהקשו דנימא מוקצה מחמת יום שעבר. וכמ"ש שהקשה הר"ן דלמ"ד שבת ויו"ט חדא קדושה אסור לאכול ולשחוט ביו"ט שאחר השבת. א"כ מכש"כ במסוכנת בשבת דלא מהני מה שדעתי' עלי' מאתמול דהא מ"מ הי' מוקצה בה"ש מחמת איסור. וה"ה דלא מהני גבי בית שנפחת ביו"ט רעועה מאתמול אליבא דידן דקיי"ל ביו"ט כר"י

באו"ח (סימן ש"ה) במג"א (סקי"ב) מה שכתב דחלב הוה מוקצה ע"ש. ותמיהא לי טובא דהא קיי"ל (בסי' שי"ח) בשוחט לחולה בשבת דלא בעינן חולה מבע"י. והטעם כמ"ש הרא"ש בחולין (דף ט"ו) והרשב"א שם דהיכא דלא דחייא בידים לא קיי"ל כר"י בשבת ומאיזה טעם יהא אסור החלב בשבת דנהי דהפרה הוקצה מחמת איסור הא לא דחייא בידים. ודמי ממש לשוחט בשבת לחולה דלא הוה מוקצה. ובאמת הטור (בסי' ש"ה) לא כתב טעם זה רק משום גזירה משקין שזבו ואף דהי' לאוכלין מ"מ בשבת חיישינן לדברי הרי"ף ור"ח דבשבת אף לאוכלים אסור דהוה כבורר כמבואר בתוס' שבת (קמ"ד ב') וברי"ף וברמב"ם. ועיין (בסי' תק"ה) במג"א (ס"ק ב'). ובאמת לדברי הראב"ד (בפ"ב משבת) שהשיג על הרמב"ם ולהראב"ד בעי דווקא חולה מבע"י ניחא וכן נראה שגם דעת הר"ן כן דהא הקשה בריש ביצה דמאי פריך שבת בעלמא תשתרי הא הוה מוקצה ע"ש אף דלא דחיי' בידים ואזיל לשיטתו שכתב בשבת פ' כירה על דברי הרי"ף בחולין דדוקא בחולה מבע"י. עיין ברי"ף פ' כירה (דף כ' א') ובדברי הר"ן שם. משא"כ לדידן דקיי"ל כשיטת הרא"ש והרשב"א דהיכי דלא דחיי' בידים לא אמרינן מוקצה מחמת איסור א"כ אין החלב מוקצה כלל רק מטעם משקין שזבו כמו שכתב הטור וצ"ע

שם (סי' שי"ח סעיף א') עיין מ"ש פמ"ג דאפילו אם בישל לחולה שיש בו סכנה אסור ביו"ט שלאחריו מטעם הכנה ע"ש. ודבריו תמוהים דהא לעצמו היכן שבת רק אם בשל בשוגג בשבת דאסור באכילה ליומא א"כ שייך הכנה כמו פירות הנושרין בשבת דאסור אף ביו"ט שלאחריו כמו שכתבו הפוסקים בה' יו"ט כמה פעמים. ומה שהראה לדברי המג"א (בסי' תקי"ג) שכתב דהכנה זו אינה אלא מדרבנן דהא ראוי לחולה שיש בו סכנה כסברת הר"ן ריש ביצה