בית אברהם לנדא לו

ובזה מיושבים כל קושיית הרמב"ן על הרז"ה בסוגיא זו שהביא כמה וכמה ראיות דאמרינן מוקצה אף מחמת איסור דרבנן מנר שכבה וממעות שעל הכר. וגם מסוכה נופלת ע"ש. ובזה מיושב הכל דהתם דחיא בידים ואף בסוכה נופלת מיקרי דחייא בידים דמתחלה בשעת הבנין הקצה אותה בידים כמ"ש הרמב"ן לעיל (דף כ"א). והיינו משום שרצה בהקצאה ההיא לצורך בנין או בנר שרצה בהקצאה שידלק לצורך שבת אבל גבי בית שנפחת מה דחייא בידים שייך הכא. לא מיבעי אם נסתם ממילא בודאי לא הוה דחיא בידים ואף אם סתם אותו בידים קודם יו"ט. מ"מ הסתימה לא היתה לצורך הקצאה מהפירות שבודאי הי' בדעתו לפותחם. ורק בשבת אסור לפתוח הסתימה. זה לא מיקרי דחייא בידים. ודוקא בנר שכבה שהקצה אותו בידים מטלטול שהדליק אותו לצורך שבת וכן בבנין בשעת שבנה רצה בהקצאה שיהי' מוקצה רק לבנין זה מיקרי דחייא בידים. אבל בבית סתום אף שסתם אותו מדעתו מ"מ לא מחמת זה הקצה הפירות. רק סתם את הבית שיהיו הפירות נשמרים בתוכו ובכל עת שירצה יפתח אותו ליקח הפירות ממנו. וכל החילוק שבין דחיא בידים ללא דחיא הוא כמ"ש הרשב"א בחולין דהתם ההקצאה הוא בע"כ ע"ש. וא"כ גבי בית סתום מיקרי מוקצה מחמת איסור לא דחייא בידים. וזה ברור לפענ"ד

ולפ"ז קשה לי טובא על מה שכתב הטור (בסי' תקי"ח) דאם הוא בנין גמור אפילו ר"ש מודה ע"ש. ואמאי לפמ"ש דזה לא מיקרי דחיא בידים מהטעם שכתבתי א"כ הא פסקינן (סי' שי"ח) דהשוחט לחולה בשבת מותר לבריא והטעם דלא בעינן חולה מבעוד יום. הוא כמ"ש הרב המגיד (בפ"ב משבת) מחמת דלא דחיא בידים לא קיי"ל כר"י ע"ש. וכבר כתב הרשב"א חולין (דף י"ד י"ט) דהיכא דלא דחיא בידים לא בעינן יושב ומצפה ומטעם זה השוחט לחולה בשבת אף דאינו יושב ומצפה מ"מ לא הוה מוקצה דלא דמי לקערה ועשישית דדחיא בידים. וכן כתב הרשב"א במשמרת הבית ע"ש. וא"כ אפילו בבנין גמור מותר לר"ש דנהי דאינו יושב ומצפה מ"מ הא לא דחיא בידים. ומ"ש משוחט לחולה בשבת דמותר לר"ש אף דאינו יושב ומצפה מחמת דלא דחייא בידים. ואינו דומה לסוכה בריאה הנופלת דמודה ר"ש דהתם דחייא בידים והקצה אותו מדעתו לצורך בנין כנ"ל

ועיין בפרק ב' מיו"ט (ה"ט) מה שהביא הרב המגיד בשם הרשב"א דמיירי בבנין רעוע שדעתי' עלי' שיפחת ע"ש. ולכאורה הוא תמוה דזה דוקא מהני אליבא דר"ש דאית לי' היכא דעומד ומצפה לא הוה מוקצה. משא"כ לר"י לא מהני עומד ומצפה כמו בנר שכבה דהוי מוקצה לר"י אף דעומד ומצפה אימת יכבה וכמו בסוכה נופלת וברעועה מאתמול דלר"י הוה מוקצה כמבואר לעיל (דף ל') בהדיא בגמ' וברש"י דלר"י לא מהני דעתי' עלי' בכל מידי דלא חזי לבה"ש. ולכאורה הי' אפשר לתרץ לפי מה דגרס הרז"ה והר"ן לעיל (דף כ"ז ב') במסוכנת וד"ה ופירש שם הר"ן דבמסוכנת אפילו ר"י מודה דדעתי' עלי' מאתמול. ובבריאה אפילו ר"ש מודה כי פליגי בחולה קצת. וגם הטור הביא זאת הגירסא. והוא ג"כ שיטת הרמב"ם (פ"ב מיו"ט הט"ז) דר"י מודה במסוכנת. וא"כ י"ל דכוונת הרשב"א הוא ברעועה הרבה דאף ר"י מודה. ולעיל (בדף ל') דפליגי בסוכה נופלת דלר"י הוה מוקצה מיירי ברעועה קצת. אלא דכבר כתבתי לעיל די"ל דוקא ביו"ט סברי הראשונים דלא הוה נולד כיון דדעתי' עלי'. ומחמת איסור לא הוקצית כלל. דהא מסוכנת מותר לשחוט. ורק מטעם נולד קאתינן עלה דמתחלה היתה עומדת לאדם ועתה לכלבים. וע"ז שפיר י"ל כיון דהיתה מסוכנת מאתמול דעתי' עלה לכלבים ולא מיקרי נולד כדאמרינן שבת (דף קמ"ג א') כיון דמסרח דעתי' עלי'. משא"כ בשבת דאף דהיתה מסוכנת מאתמול מ"מ מחמת איסור הוקצית. ולא עדיף מנר שכבה אף דידע שבודאי יכבה מ"מ הוה מוקצה מחמת הקצאת ביה"ש. וא"כ ה"נ בבית שנפחת מאי מהני רעועה הרבה דהא מ"מ בה"ש היתה מוקצה מחמת איסור פתיחה וסתירה ביו"ט ואתקצאי לכולי' יומא אף דדעתי' עלי'. והרשב"א גופי' פסק כר"י ביו"ט כמו שהביא הרב המגיד בשם