בית אברהם לנדא לד

שם בשבת בכופה הסל לפני אפרוחים אף שבידו להפריחן או שיודע שמאליהם ירדו האפרוחים מהסל. מ"מ כיון דרצה בהקצאה לצורך האפרוחים שעת בה"ש אתקצי לכולי יומא ע"ש. ולפ"ז נראה פשוט דכש"כ הוא היכא שידוע לו שיותר ממילא דמיקרי גמרו בידי אדם. דהא זמן ממילא קאתי. ואם בקדירות חיות בה"ש מיקרי גמרו בידי אדם שכיון שידוע שבודאי יתבשלו א"כ כש"כ היכא שיותר ממילא באמצע השבת וההיתר הוא בודאי רק שבה"ש אתקצי זה לא מפסיד מידי ומיקרי גמרו בידי אדם כנ"ל. וא"כ לק"מ קושיית התוס' דנימא מגו דאיתקצאי לבה"ש מחמת איסור דלמא יום שעבר הוא. הא ההקצאה לא הי' ברצונו רק מחמת איסור וכיון שידע שבעבור בה"ש יסולק האיסור א"כ הוה גמרו בידי אדם כמו קדירות חיות כיון שהתיקון אח"כ ידוע הוא כנ"ל ולבד בנר שכבה מחמת שדחיא בידים וההקצאה הי' מרצונו לצורך שבת או לצורך דבר אחר כמו בסל לפני אפרוחים. ולפ"ז נמי לא קשה מאתרוג וסוכה דאמרינן מגו דאתקצאי לבה"ש דהתם מיקרי דחייא בידים ורצה בהקצאה לצורך מצוה כדאמרינן בסוכה (דף מ"ה) דאי מתרמי לי' סעודתא אכיל בגוי' ותיכף מתחלה כשהקצה אותה למצוות סוכה הקצה נמי לצורך בה"ש של יום שמיני דהא עדיין מצות סוכה נוהג אז בה"ש. וא"כ כיון שהקצה אותו מדעתו ורצונו ורצה בהקצאה אף שידע שיסולק אח"כ דמי לנר שכבה ולא מיקרי גמרו בידי אדם כיון שרצה בהקצאה בשעת בה"ש. וזה ברור ונכון לפענ"ד

ואין להתעקש ולומר דיש לחלק בין הך דהכא ובין קדירות חיות. דהתם עביד לי' הכנה מקודם שבת שיתוקן בשבת וגם אם הי' רוצה הי' מבשלם קודם השבת והי' ראוים בה"ש. משא"כ הכא דע"כ הקצו לבה"ש דילמא יום שעבר הוא זה אינו כלום דמנין לנו לבדות סברא חדשה הא בחולין (דף י"ד וט"ו) הוה בעי הגמ' מעיקרא למימר דל"ל לר"י כלל מוקצה מחמת איסור היכא דלא דחיי' בידים ואף באינו יושב ומצפה כמו בשוחט בשבת ועיין ברשב"א לחולין שכמעט כל הראשונים ממאנים בד' תוס' שכתבו דמיקרי עומד ומצפה שמא ישחוט חש"ו ואפ"ה בעי הגמ' למימר דר"י ל"ל מוקצה מחמת איסור. והיינו כמ"ש הרשב"א והר"ן כיון דהקצאה אינו מדעתו רק בע"כ ע"ש. ונהי דלמסקנא לא קאי הכי היינו משום דבאמת סברא דחוקה היא דהא מ"מ הקצה אותה בדעתו יהי' מאיזה טעם שיהי'. משא"כ היכא דידע מתחלת שבת שיהא ראוי אח"כ בלי שום ספק בודאי לא הוה מוקצה ומיקרי גמרו בידי אדם כמו קדירות חיות שכיון שהתיקון יהי' בודאי. וה"נ זמן ממילא קאתי

ובזה מתורץ קושיית הרמב"ן ביצה (דף כ"א) למ"ד שבת ויו"ט חדא קדושה היא א"כ היכא אכלינן בשרא בשבת שקודם יו"ט א"כ הא אתקצי בשבת. ולפי האמור ניחא דכיון דרק מחמת איסור הוקצה ולא דחיי' בידים א"כ מיקרי גמרו בידי אדם כיון דההיתר אח"כ ידוע. ובזה נתיישב קושיא עצומה מה דקשיא לי טיבא למ"ד נדרים ונדבות קריבים ביו"ט ומותר לשחוט שלמים ביו"ט ואמאי והא הוקצה בתחלת יו"ט דשחיטת קדשים בלילה פסולה. ואין לומר דבקדשים לא אמרינן מוקצה ז"א דלמ"ד נדרים ונדבות קריבים ביו"ט ע"כ סבר דמיקרי צורך הדיוט כיון דאית בי' אכילת אדם ואמאי לא נימא גבי' מוקצה. ולפי הנ"ל ניחא כיון דרק מחמת איסור הוקצה ולא דחיי' בידים. וכיון שההיתר אח"כ ידוע מיקרי גמרו בידי אדם. ועיין תוס' חולין (דף ט"ו ב') ד"ה כגון שהיו לו חולה והבריא כתבו דבחולה כיון שרגיליות לחזור לחלי' הוה כמו גמרו בידי אדם ע"ש וא"כ חזינן דהיכא שרגילות לבוא התיקון לא הוה מוקצה. א"כ כ"ש היכא שההיתר ידוע בודאי כנ"ל. ועיין פרי מגדים מה שנסתפק בדברי הר"ן עירובין (דף ל"ט) שכתב ג"כ דלא אמרינן מוקצה לשעבר. ונסתפק הפ"מ אם דוקא גבי מוקצה דרבנן לא אמרינן לשעבר. הא מחמת איסור דאורייתא אפשר אמרינן. עיין פ"מ בפתיחה כוללת לה' יו"ט (פ"ג אות י"ט) שכתב שלא מצא מקום גילוי לדין זה. ומדברי מהרש"א ביצה (דף ו') גבי עגל שנולד ביו"ט משמע קצת דאמרינן אף לשעבר בדאורייתא ע"ש. ודבריו תמוהים מאוד דא"כ היכא אכלינן בשרא ביו"ט אחר השבת אף