בית אברהם לנדא כז

דלא הוכן מאתמול. הא לר"ש לא בעי הכנה רק באם הוכן אח"כ סגי. ולא שייך דאינו יושב ומצפה דהא לפי דעתו לא הוקצה כלל

ובזה יש ליישב קושיית התוס' בחולין (דף י"ד) ע"ש ואין צריך לדחוק כמ"ש התוס' דעומד ומצפה שמא ישחטנו חש"ו דזה דוחק גדול כמ"ש הרשב"א לחולין. אבל א"צ לכל זה כיון דהוא שוגג א"כ לפי דעתו לא אתקצי כלל. ורק לר"י אסור דלא אזיל בתר דעתי' במוקצה מחמת איסור. כיון דבאמת לא הוכנה מחמת חסרון המלאכה האסורה בשבת. וא"כ לא מיקרי מוכן. והתורה אמרה ביום הששי והכינו. וזה איננו מוכן רק שהוא טועה וסובר שהוא מוכן כנ"ל

וע"פ מה שהוכחתי כאן דאפילו באם הוא שוגג שא"י שהמלאכה אסורה מיקרי מוקצה מחמת איסור יש סמוכין לדברי מה שכתבתי לעיל על מה דמשני הגמ' ביצה (דף כ"ז) מודה ר"ש בב"ח שמתו והקשיתי לעיל דזה דוקא בשבת דמעיקרא לא הי' מוכן כלל. אבל היכא דמעיקרא מוכן לאדם והשתא לכלבים. לכ"ע לא בעינן עומד ומצפה. כדמוכח משברי כלים דמסיקין בהם. אף דאינו עומד ומצפה. וכדמוכח עוד בהדיא מד' התוס' שבת (דף מ"ה ב') ד"ה הב"ע דאית בי' אפרוח ע"ש. ותירצתי דמ"מ אסור לטלטל הבהמה בלי בדיקת הריאה דלמא נטרפה היא. וא"כ מאתמול לא הוה קאי לא לאדם ולא לכלבים. דהא קיי"ל לכם ולא לכלבים. ולכאורה יש קצת לפקפק בזה דהא מ"מ לא אתקצי מדעתי' ואימת דבעי הי' יכול לשוחטו. וא"כ היאך מיקרי איננו מוכן לאדם. ולפמ"ש כאן מוכח דאפילו היכא דלא אתקצי מדעתי' מיקרי אינו מוכן מחמת איסור כמו דמוכח מחולין דאף בשוחט בשוגג שא"י אם שבת היום. או שהשחיטה אסורה. מ"מ הוה מוקצה וא"כ א"ש התם דלמא טרפה היא. וא"כ באמת לא היתה מוכנת. ואף דרשאי לשחטו היינו משום דאזלינן בתר רובא ולא חיישינן מדאורייתא. אבל לענין טלטול להאכילה לכלבים שפיר חיישינן בלי בדיקה דלמא טריפה היא. וא"כ לא היתה מוכנת מאתמול מחמת איסור המלאכה. ואף שכתבתי לעיל דלר"ש הכל תלוי בדעתו. ואם הוא יושב ומצפה שרי. מ"מ נראה דהכי גרע משום דלכתחלה נמי הי' הספק דלמא טרפה. וידע שהבהמות השחוטות צריכות בדיקה רק בחיי' כל היכא דליכא לברורי שרי חלבה. אבל כל היכא דאיכא לברורי שפיר חיישינן. וא"כ אם השתא היא טרפה א"כ מעיקרא ההכנה בטעות הי' דמעיקרא לא הוה חזיא כלל לא לאדם ולא לבהמה

והנה כבר הוכחתי לעיל דע"כ צ"ל כן דאל"כ קשה קושיא עצומה דאמאי קאמר מו"ה ר"ש בב"ח שמתו הא ר"ש אית לי' בשבת (קכ"ח) כל ישראל בני מלכים הם. וא"כ מעיקרא נמי הי' מוכן לחי'. ועתה נמי עומדת לזה כמ"ש התוס' שבת (שם) ד"ה דג תפל כו' ע"ש. אלא דאפשר לדחוק קצת ולומר דמ"מ לא מיקרי מוכן לחי' דהא אסור לשחוט בשביל החי'. דהא קיי"ל לכם ולא לכלבים. ונהי דאם שחטו בשביל אדם הי' מאכיל ממנה ג"כ לחי'. מ"מ עיקר השחיטה הי' צריך להיות בשביל אדם. ולכך מיקרי מתחלה מוכן לאדם. והשתא לכלבים או לחי' כיון דמעיקרא לא הי' עומד לזה מחמת איסור השחיטה דאסור לשוחטה בשביל חי' לחודא רק ג"כ לצורך אדם. וא"כ מיקרי עיקר השחיטה לצורך אדם. וא"כ הוה מוקצה דמעיקרא לא הי' עומד למילתא דהשתא כן אפשר ליישב קצת

ומ"מ אם נאמר לתרץ בדרך זה מיושב ג"כ מה שדקדקתי במשנה מדוע נקיט בהמה שמתה ולא נקיט ב"ח שמתו דהא כתבו התוס' שבת (קנ"ו ב') בד"ה ר"י אומר אם לא היתה כו' דיש עופות קטנים שראוים חיים לינתן לפני כלבים וחיות ע"ש. ולפ"ז בעופות קטנים בודאי לר"ש לא שייך מוקצה כלל דהא אית לי' כל ישראל בני מלכים הן. וא"כ לא שייך לומר דמעיקרא מוכן לאדם והשתא לכלבים. דהא גם מעיקרא הי' מוכן לחי'. כמו דאמרינן בשר תפל למאן דאית כל ישראל בני מלכים הן שרי לטלטולי משום דראוי' לחי'. ואיסור שחיטה לא שייך כיון שראוים לינתן חיים ולכך נקיט בהמה שאינה ראוי' חיים לחיות אסור השחיטה ביו"ט. וא"כ הוה מוקצה דמעיקרא מוכן לאדם דהא אסור לשוחטה רק בשביל אדם והשתא לבהמה

ולפ"ז מיושב קושיית הצל"ח דמאי מקשה לימא תנן סתמא דלא כר"ש הא ביו"ט קיי"ל כר"י ע"ש ולפי הנ"ל א"ש דע"כ מתניתן אתי כר"ש מדנקיט בהמה ולא נקיט בכל ב"ח. ור"י בודאי ל"ל כל ישראל ב"מ הם דהא אסור בנבלה שנתנבלה בשבת אף בעופות קטנים מטעם דמעיקרא הי' עומד לאדם והשתא לבהמה ואי אית לי' כ"י ב"מ א"כ הי' אתמול ראוים