בית אברהם לנדא כד

דלא מחזי כמתקן ודן את הדין. ואף דלכתחלה בודאי אסור לראות כל מומין ביו"ט אף מומין מובהקין היינו משום גזירה דאטו מומין שאינן מובהקין כמ"ש הה"מ (בפ"ב מיו"ט ה"ד) בנולד הוא ומומו עמו דאין מבקרין אותו לכתחלה דגזרינן אטו נולד מערב יו"ט. אבל בדיעבד מבוקר. וכן צ"ל נמי לפרש"י דאף דסבר היכא דעבר וראה אסור גם בדיעבד מ"מ בנפל בו מערב יו"ט. או בנולד הוא ומומו אף דלכתחלה אין מבקרין אותו. מ"מ בדיעבד לא אסרו דנהוי כמתקן מחמת דלא הוה מתקן גמור. וא"כ גם במומין מובהקין אפשר לומר כן. דאף אי נימא דלכתחלה אסור לראות היינו משום גזירה דאטו מומין שאינן מובהקין דבעינן מומחה ונטילת רשות מנשיא שבא"י. אבל במומין מובהקין הוה ודאי כשאר הוראות. וע"כ צ"ל דרק משום גזירה דאטו מומין שאינן מובהקין. ואף דעתה אינם מתירים כלל מומין שאין מובהקין כמבואר ביו"ד (סי' ש"ט) וא"כ אמאי פסקינן להלכה באו"ח (סי' תצ"ח) דאין רואין עתה מומין ביו"ט הא השתא לא שייך הגזירה דאטו מומין שאינן מובהקין דהאידנא אין מתירין כלל מומין שאינן מובהקין. מ"מ צ"ל כיון דמתחלה נאסר ראיית כל המומין גם עתה נשאר באיסורו כמו דבר שבמנין. אבל מ"מ נראה כיון דאינו מתקן גמור רק משום גזירה נאסר א"כ הוה כמו נולד הוא ומומו עמו דלכתחלה אין מבקרין ובדיעבד מותר לשיטת רש"י משום דלא הוה מתקן גמור. והא דאמר ר"ש כל שאין מומו ניכר מבעוד יום כו' דמשמע כל המומין אפילו מובהקים זה אינו דמומין מובהקין דמתירין שלשה בני הכנסת במקום שאין מומחה ניכר מבעוד יום הוה כיון דניכר לכל. ורק המומין דאינן מובהקין דצריכים התרת חכם מומחה מיקרי אינו ניכר

ובזה מיושב קושיית הצל"ח דלמה אמר ר"ש כל שאין מומו ניכר מבעוד יום דהא אר"י קאי ולא הו"ל רק למימר אינו מן המוכן ע"ש. ולפי האמור א"ש ומיושב היטב דודאי ר"י דאמר ואם לאו לא ישחוט דהיינו שלא הי' בו אתמול מום קבוע מטעם מוקצה. בודאי מיירי אף דנפל בי' היום מום מובהק. דמ"מ הוה מוקצה כיון דאתמול לא הוה דעתי' עלי' וא"כ אי הוה נקיט סתמא ר"ש אומר אינו מן המוכן הוה משמע דאפילו בהי' מום מובהק מערב יו"ט. ובאמת במום מובהק אף דלכתחלה אין רואין מ"מ בדיעבד מבוקר כמ"ש לעיל. ולכך נקיט כל שאין מומו ניכר מבעוד יום דהיינו במום שאינו מובהק דצריך התרת חכם. משא"כ במום מובהק דניכר ועומד הוא אף שלא נראה מבעוד יום מ"מ אם עבר וראהו ביו"ט לא מיתסר בדיעבד כנ"ל

ולפ"ז שפיר מקשה הגמ' לעיל על ר"ש דהא ל"ל מוקצה דנהי דטעמא דר"ש משום דהוה מתקן מ"מ זה דוקא במום שאינו מובהק מיתסר אף בדיעבד. אבל במום מובהק אינו אסור רק לכתחלה. ור"י דאמר ואם לאו לא ישחוט דהיינו בנפל בו מום ביו"ט. בודאי אף במום מובהק אמר. דהא מ"מ מוקצה הוא ומתניתן משמע דר"ש מודה לר"י בנפל בו מום ביו"ט דאסור רק דמחמיר טפי אפילו בנפל בעיו"ט וא"כ מקשי הגמ' שפיר דאמאי מודה ר"ש לר"י בנפל בו מום מובהק ביו"ט דהא ר"ש ל"ל מוקצה. ומטעם מתקן לא שייך למיסר בדיעבד במום מובהק כנ"ל. ולכך משני הגמ' שפיר דבנפל מום ביו"ט איכא תלתא מי יימר ומודה ר"ש דהוה מוקצה. ובנפל בו מעיו"ט מיירי באמת שהוא מום שאינו מובהק כדדייק לישנא כל שאין מומו ניכר דמשמע דהוא מום דצריך הכרה דהיינו מום שאינו מובהק והוה מתקן גמור ולכך אסור אפילו בדיעבד

והנה הפ"י מקשה על מה שפירש רש"י דבנפל בו מום ביו"ט אסור מטעם מוקצה. דהא הוה מוקצה מחמת איסור דלא דחיא בידים. ותירץ דמסקנא לא קאי הכי בחולין (דף ט"ו) ואכתי קשה דמאי מקשי הגמ' לקמן פשיטא דהא מוקצה הוא. ודילמא אשמיענן דאף במוקצה מחמת איסור דלא דחייא בידים אסור דלא כאביי דדחי בחולין דר"י ל"ל מוקצה מחמת איסור לכן נראה לומר דהנה בלא זה קשה טובא על שיטת הרמב"ן ביצה (דף כ"א) דאף לר"י במוקצה מחמת איסור ונסתלק האיסור נסתלק המוקצה. ולא דמי לשוחט בשבת דע"י מעשה הי'. א"כ קשה טובא דאמאי בנפל בו מום ביו"ט אסור הא אף לפי המסקנא בחולין דלר"י אית לי' מוקצה מחמת איסור היכא דלא דחייא בידים. מ"מ היינו דוקא בלא נסתלק האיסור ממילא. אבל בנסתלק האיסור ממילא שרי. והכא בנפל בו מום מאליו אמאי אסור לר"י

ולכן נראה לי דהא הרשב"א כתב בחולין (דף י"ד) דלכך בעי הגמ' למימר דלר"י ל"ל מוקצה מחמת איסור כיון דההקצאה אינה מדעתו אלא בע"כ ע"ש