בית אברהם לנדא כג

יום. כמבואר בחולין (דף ט"ו ב') ולשיטת הראב"ד והר"ן בחולין בעינן דוקא שהי' לו חולה מבע"י דאי לאו הכי אסור משום מוקצה. ובודאי דלא שייך לומר דלעצמו הכין דנהי דישחוט בשביל חולה שיחלה היום מ"מ יהי' אסור לבריא מטעם מוקצה ובודאי דלא שייך לומר דלעצמו הכין משום החולה. דא"כ אפילו נולדה בזה יהי' מותר בזה דלעצמו הכין לחולה שיש בו סכנה אלא ודאי דלזה לא שייך הכנה דלחולה א"צ הכנה. ודוחה שבת ויו"ט. רק דכל סברת הר"ן דחזי גם לבריא באומצא וזה דוקא אליבא דפוסקים דלא בעינן חולה מבע"י. א"כ ראוי גם עתה לבריא באם יחלה עתה שום אדם חולי מסוכן. אבל להסוברים דבעינן חולה מבע"י לא שייך זה וא"כ י"ל דגם רבינו אפרים סובר כן ושפיר אמר דביו"ט אחר השבת אסור אפילו בנמצא בה ביצים דהגמר הוה ג"כ הכנה. ולא שייך לעצמו הכין. ולפ"ז א"כ אינו אסור אלא מדרבנן דהא מדאורייתא חזי ליומא לבריא באם שחטו לצורך חולה שיש בו סכנה. ולעצמו הכין רק דמדרבנן אסור מטעם מוקצה. וא"כ לא הוה הכנה אלא מדרבנן כמ"ש הר"ן גבי נולדה בזה דלא הוה רק הכנה מדרבנן מחמת דאסור ליומא מדרבנן

ולפ"ז מיושב קושיית הרמב"ן מהא דמקשה לגזור משום הנך דמתיילדן דהא משמע לקמן (דף ג' ב') דלרבה ספק דרבנן לקולא אפילו בדבר שיש לו מתירין. וברייתא דספיקא אסורה מיירי ביו"ט אחר השבת דהוא דאורייתא. וא"כ שפיר מיירי הברייתא דמצא בה ביצים גמורות אפילו ביו"ט אחר השבת. דהא כיון דלא נולדה הביצה א"כ איכא לספוקי דלמא היום נגמרה. ואפילו אם נגמרה אתמול מ"מ לא הה רק איסורא דרבנן דהא לעצמו הכין מדאורייתא לחולה שיש בו סכנה דמותר גם לבריא מדאורייתא. ובספיקא דרבנן אזלינן לקולא אבל לפי מאי דקיי"ל כרב אשי (בדף ד') דאפילו ספיקא דרבנן בדבר שיש לו מתירין אסור א"כ בנמצא אסור ביו"ט אחר השבת מדינא לא מטעם גזירה דדלמא נגמרה אתמול והגמר הוה ג"כ הכנה. ונהי דלא הוה הכנה אלא מדרבנן מ"מ אסור מספיקא לדבר שיש לו מתירין וא"ש

שם דף כ"ה ב' מתניתן בכור שנפל לבור כו' פירש"י בכור בזמן הזה כו'. והקשה בצל"ח דלמה פרש"י כן הא אף בזמן הבית הוה מוקצה למ"ד נדרים ונדבות אין קריבן ביו"ט. או כיון דמיירי שהי' בו מום עובר מאתמול וא"כ אינו ראוי להקרבה ע"ש. ונראה דהנה רש"י פי' לקמן על ר"ש דאמר אינו מן המוכן משום דהוה כמתקנו כו' והקשה התוס' דהא בפ' כירה אמרינן דטעמא משום מוקצה ע"ש. והנה ע"ז תירצו המפרשים הפ"י והצל"ח דרש"י סובר לדוחק מ"ש התוס' בשבת (דף מ"ו) דלא בעי תלת מי יימר דאפילו בחדא סגי. דהא נולד בו מום מערב יו"ט ליכא אלא חדא מי יימר דפשט הסוגיא בשבת לא משמע כן דלמה נקט תלתא מי יימר. ולכך הוצרך רש"י לפרש דטעמא משום דהוה כמתקנו ואפילו בדיעבד לא מהני מעשיו משום דעבד איסורא והוה כמו מעשר בשבת במזיד לא יאכל בו ביום כמו שפסק הרמב"ם (פכ"ג משבת). ואפשר דאף דהשואל היו שוגג מ"מ כיון שהחכם עבר במזיד אסור למי שנעשה בשבילו כדין המבטל איסור במזיד אסור למי שנתבטל בשבילו (עיין יו"ד סי' צ"ט). אבל אכתי תקשה מאי מקשה בשבת (דף מ"ו) אר"ש הא לית לי' מוקצה דהא טעמי' לאו משום מוקצה אלא משום מתקן ומה שתירצו בזה הפ"י וגם הצל"ח דבנולד ביו"ט שרי לראות את המום כמו גלגל עיסה ביו"ט דמפריש חלתה ביו"ט כבר דחו הם בעצמם. דהא רש"י פירש לקמן בהדיא דאף בנולד מום ביו"ט אסור משום מתקן. ולכן נראה לומר דרש"י סובר דכל האיסור שאסר ר"ש לראות מום ביו"ט משום דהוה כמתקן או דן את הדין דהא לכאורה טעמא בעי מ"ש מכל הוראות שמותר לחכם לפסוק ביו"ט וצ"ל דראיית בכור שאני משום דצריך מומחה וסמוך ונתינת רשות בא"י כמבואר בגמ' וברמב"ם (פ"ג דבכורות) ולכך דמי לתיקון דבעי דוקא הוראת החכם הנסמך וזולתו לא יועיל התרת שאר בני אדם אף שהם ג"כ חכמים גדולים ויודעים שזה מום מ"מ לא מהני התרתם כיון שאינם סמוכים בא"י ולא דמי לשאר הוראות דאינו רק גילוי מילתא בעלמא לברר הספק. וכן לאידך טעמא דרש"י דדמי לדן את הדין זה דוקא בהיתר בכורות דבעי מוסמך הוה כדן את הדין משא"כ בשאר הוראות דלא בעי רק היודע להורות לא שייך לומר דהוה כדן את הדין. וא"כ לפ"ז במומין מובהקין דלא בעי מומחה כמבואר בבכורות (דף ל"ו ב') התרת בכור בחו"ל ע"פ שלשה בני הכנסת במומין מובהקין. אפשר לומר דדמי לשאר הוראות