בית אברהם לנדא קצא

שאלה

לה' הישועה תשרי שנת תרדלי"ת פולטוסק ישפות ה' רב שלום וברכה וכל טוב למחו' ידיד ה' הרב הגאון הצדיק נר ישראל המופרסם מוה' אברהם לאנדא אב"ד דק"ק טשעכאנאווע

אחד"ש כבוד תורתו הרמה אבקשו להשיב בענין הנצרך למעשה בנידן קונטראנקט אשר התחייבו עצמם להעמיד אחר הפסח ספינות להוליך לדאנציק במקח שנים עשר ר"ט כל לאסט ובאותו קונטראקט מכרו דגן וחיטין במקח בפ"ע וכעת נתיקרו הספינות ואין מוליכין רק בעד עשרים ר"ט והמתחייבים קבלו איזה אלפים ר"ט על קיום הקונטראקט ומחמת התיקרות שמר שכר הספינות רוצים לחזור ולברר הדין עפ"י ד"ת

הנה בנידן שכירות הספינות נראה שנגמר הקנין בהמעות שקיבלו דהא פסקינין בח"מ (סי' קצ"ח סעי' ו') דשכירות מטלטלין נקנה בכסף הן אמת שעמדו מדוע סתם המחבר והרמ"א כדיעה זו דהא רש"י והרשב"א וכן הנ"י בפ' השואל בסוגיא דשאל לו את הפרה ושלח לו ביד בנו דשכירות הוא כמכר כי היכא במכירה אינן נקנין אלא במשיכה כך אין שכירתן נקנה אלא במשיכה אע"ג דמדאורייתא נקנין בכסף אלא משום גזירה שמא יאמרו לו נשרפו חיטיך בעלי' משא"כ בשכירות כיון שגוף הכלי ששכרו ממנו היא בידיו טרח ומציל מ"מ כיון דשכירות כמכירה אין לחלק וכ"כ הרשב"א והסכימו עמו האחרונים עכ"ל הנ"י והרמב"ן והר"ן ס"ל דנקנה במעות וכיון דנחלקו הראשונים מדוע סתמו דנקנה שכירות מטלטלין בכסף ויש לומר עפ"י סברת מהרי"ט (בחלק ב' חלק יו"ד) שכתב דהא דפסק הרא"ש במלוה את חבירו לעשר שנים דללישנא קמא (במס' מכות) שביעית משמטת וללישנא בתרא אין שביעית משמטת ואיפליגו רבוותא כמאן פסקינין וכתב הרא"ש דהלכה כלישנא בתרא דפשיטא דמתניתין מסייע לי' ועוד דשביעית בזמן הזה מדרבנן ואזלינין לקולא והקשה בב"י דהא בספיקא דממונא נקטינן קולא לנתבע וכתב המהרי"ט דטעמא דהרא"ש כיון דשביעית בזמן הזה מדרבנן וחיובו דאורייתא נהי שביעית דרבנן מפקיע חיובא של תורה בזמן שהוא ודאי אבל בזמן שהוא ספק אינו מפקיע החיוב שחייב מדאורייתא דומיא דינא דבר מצרא דכתב הרמב"ם דכל ספיקא מעמידן ביד הלוקח לפי שהוא לוקח מדין והמצרן בא מכח תקנות חכמים ע"ש. והמחבר פסק (בסי' ס"ו) דמלוה לעשר שנים אין שביעית משמט ונראה ג"כ ראי' לסברת המהרי"ט דהרמב"ם פי"א מה' נזקי ממון כתב המית מי שחציו עבד וחציו בן חורין נותן חצי קנס לרבו וחצי האחר ראוי ליטול ואין מי יקחנו והקשה ה"ה דהא למשנה אחרונה כופין את רבו לעשות בן חורין והיה מעוכב גט שחרור ובמעוכב גט שחרור הוה אבעי' דלא אפשיטא ואמאי צריך לשלם חצי קנס לאדון וכן עמד הלח"מ שם ולפי סברא זו יש לומר כיון דמדאורייתא מגיע לאדון חצי קנס רק מתקנות חכמים מחויב לשחררו והיה מעוכב גט שחרור דהוא איבעי' דלא איפשטא והוה ספיקא וספיקא מדרבנן אינו מפקיע חיוב מדאורייתא וכיון דמדאורייתא אינו כלל מעוכב גט שחרור רק מדרבנן א"פ הספק דאינו מחויב ליתן החצי לרבו הוה ספיקא בדרבנן ואזלינן בתר חיובא דאורייתא ולא אמרינן קולא לנתבע אם כן בשכירת מטלטלין מדאורייתא מעות קונות רק דחכמים תיקנו שאינו קונה במקום דאיכא פלוגתא דרבוותא או אבעי' דלא איפשטא אוקמינן אדין תורה ולהסביר עוד סברת מהרי"ט דהנה הכנה"ג הקשה אמאי ספיקא דאסורא לחומרא וספיקא דממונא הוה קולא לנתבע דהא בספיקא דממונא הוה ג"כ ספיקא דאסורא ספק גזל ותירץ דהא אף אם יהבינן לחבירו אף הוא מכניס עצמו לספק גזל והתומים הקשה אמאי פסקינין ברי ושמא לאו ברי עדיף דהא מי שטוען שמא הוה אצלו ס' גזל ולכשנגדו לא שייך ספק גזל דהא טוען ברי וכתב הוא דהתורה לא אמרה ספק גזל רק ודאי כי כך נאמר הלכה למשה מסיני ולענ"ד קשה לומר