בית אברהם לנדא קצ

גובה המלוה האחר מחמת שיעבודא דר"נ וכל המשועבד לו משועבד לחברו וכיון דנגד עצמו אינו בתורת עד ממילא נשאר לו שיעבוד מחמתו ולא שייך כלל לומר דיהיה בתורת עד נגד חבירו אם אינו בגדר עדות להפסיד לעצמו וכיון דאינו בגדר עדות שפיר חיישינן לקנוניא אפי' הם שנים ולהכי גם בהני גינאי אי ליכא לאשתלומי מנייהו שפיר כתב הרשב"א דאינם נאמנים דחיישינן לקנוניא כיון דאין עליהם תורת עדים נגד הפסדם מטעם דהוה בע"ד. וממילא גובה האחר מחמת שיעבודא דר"נ מה שא"כ באיכא לאישתלומי מנייהו אף דאחד אינו נאמן כמ"ש הרשב"א לעיל מטעם דנסתלק לגמרי ולאו בעל דברים דידי' הוא ולכן אינו נאמן אף במקום שאינו חב לאחרים מכל מקום אם הם שנים נאמנים בתורת עדות ואף דנגד הפסד ממונם הוו בע"ד מכל מקום מהימנין להו נגד האחר דנגדו הם כשרים ואם כן נאמנים הם לומר בתורת עדות לפטור את הגינה מבעל הקרקע וא"ל דכיון דנגד עצמם אינם נאמנים ממילא גובה האחר מחמת שיעבודא דר"נ הא ליתא כיון דנפטור מבעל הקרקע מחמת המעמד שלשתן ע"י עדותן ואינו יכול לבוא עליו רק מחמת שיעבודא דר"נ א"כ נאמן מחמת הודאה במקום שאינו חב לאחרים כיון דאיכא לאישתלומי מינייהו כמו באומר שטר אמנה הוא זה דנאמן במקום שאינו חב לאחרים והוא בע"ה דבר נכון ומתקבל

שם סי' שס"ב בסמ"ע ס"ק י"ז שכתב דאף אם לא היה שינוי כלל רק שנשתהא ביד הגזלן ונתרבה ברשותו הגיזה והוולד הוה של גזלן ובנתיבות תמה עליו מסברא דהא לא עדיף מנתפטמה מאליו או מהוקרה דחוזרת כמות שהיא לנגזל ואני תמה על דברי הסמ"ע דהא מפורש בהדי' בדברי הרא"ש ריש פ' הגוזל עצים דלא כוותי' דהא הקשה שם הרא"ש דאמאי משלם בגזזה וילדה כשעת הגזילה לשלם כמו שהיהה שוה רגע אחד קודם הגזיזה דהוה כמו תברא ושתיה ודחיק שם בתירוציו דמ"מ לא הוה כמו תברא ושתי' וא"כ מוכח להדיא דהשבח שקודם הגיזה הוה של הנגזל דאי לא"ה לא מקשה הרא"ש מידי דהא גם קודם הגיזה הי' שלו השבח והנגזל היה צריך לשלם דמים בעדו

שם סי' שס"ו בסמ"ע ס"ק ח' כתב בשם המ"מ דעבד כקטן וכתב הסמ"ע ראיה (מסי' רצ"א סעיף כ"א) והוא תמוה מאוד דהתם קאי לענין שומר שמסר לשומר דבהפקיד לעבד שלו הוה כמו לאחרים דלא אמרינן על דעת עבדו הוא מפקיד משא"כ הכא כיון דנטל מיד עבדו אמאי לא הוה חזרה לאותו מקום דהא שלא לדעת אפילו מנין לא צריך כמבואר (סי' שנ"ה) וגם הכא הוה לדעת דהא החזיר' ליד עבדו שנטלה הימנו ודוקא בשומר שגנב מרשותו קיי"ל דלא הוה חזרה מטעם דכלתה שמירתו אבל היכא דהחזיר ליד השומר שלו ודאי הוה כמו לדעת בעולם ממש. ועיין בלח"מ (פ"ג מגזילה) שהקשה כן על הרמב"ם

ונראה לדחוק דמיירי שהעבד השאילו לו וא"כ נמי כלתה שמירתו דהוה שולח יד בפקדון ולא הוה חזרה כלל ליד הבעלים אלא דסוף דברי הסמ"ע אין להם הבנה לפי זה מה שכתב לחלק מאם לקחו מיד בנו גדול דהוה חזרה דנראה דגם מיד בנו אם השאילו לו מדעתו נמי כלתה שמירתו ולא הוה חזרה כלל לידו ואפשר לומר דנהי דכלתה שמירתו מ"מ לא גרע מאם לא היה כלל מתחלה בידו דמהני החזרה ליד בנו הגדול אלא דזה תליא בפלוגתא (בסי' ש"מ סעיף ח') דאם החזיר לאשת המשאיל וכן (בסי' רצ"א ובסי' ע"ב סעיף ל"א) אי דמי החזרה ליד אשתו ובניו כמו הפקדון

ולפי מה דמסיק שם הסמ"ע (בסי' ע"ב) דדוקא בהפקיד פטור אבל החזרה אינו מועיל ליד אשתו ובניו או דיש חילוק בין שואל ובין שומר א"כ הכי נמי אי אמרינן דמיירי שבנו השאיל לו מדעתו והוה גם בנו שולח יד בפקדון א"כ לא מהני החזרה לידו כיון דכלתה שמירתו ולא הוה חזרה ליד בעלים וצ"ע: