בית אברהם לנדא קפט

שייך לומר פלגינן כגון היכא דאי אפשר למפלג כמו באילעי וטובי' מ"מ הוי אמרינן דנקבל העדות נגד הרחוק רק דהתם טעמא משום עדות שבטלה מקצתה כיון דשם עד עליו אבל במעיד על עצמו אף לחובתו לא הוי בגדר עד כלל כמ"ש הר"ן להדיא ממילא מקבלין דבריו על הרחוק רק גבי אמנה וכן הודאתו נגד לקוחות דכיון דכל העדות היא על עצמו וממונו ולא הוי בתורת עד כלל רק בתורת בע"ד ולכן אינו נאמן במקום דחב לאחרים כל זה נראה ברור בעזה"י

ולדבריהם קשה לי מהא דאמרינן בקידושין (דף מ"ג) גבי הן הן שלוחיו והן עדיו דמהימני במגו דאהדרינהו ללוה ע"ש והנה פשוט דהתם לאו מתורת מגו מהימני דא"כ אפילו עד אחד יהא נאמן ועוד דלא מצינו מגו כזה בתלמוד דבכל המגות היינו שיכול לטעון טענה להשיג חפצו של עכשיו אבל היאך נאמר דיאמינו דבריהם לפטור הלוה במגו דאי בעי הוי מחייבי לי' והגע בעצמך עדים שאמרו כתב ידינו זה אבל אנוסים היינו נאמנים במגו דאי בעי אמרי לא היינו אנוסים דבר זה לא ניתן לכתוב אלא ע"כ צ"ל דהתם גבי אהדרינהו מתור' עדות אתינן כיון דנסתלק חשש הנגיעה דהא יכלי לפטור א"ע ולא יפסידו המלוה אם כן מה שהם מעידים לפטור את הלוה נאמנים ככל עדים דהא אין להם הנאה לפטור הלוה ויכולים לפטור א"ע בלא זה רק בטענת אהדרינהו וזה מוכרח בפירוש הסוגיא. והנה בעדותם זה דפרעינהו למלוה יש שני פטורים פטור הלוה וגם פטור העדים נגד הלוה דבזה קיימו שליחותם ונגד פטור העדים בודאי אין עליהם תורת עדות רק בע"ד ממש אף דנאמנים לפטור א"ע מכל מקום בתורת עדות אינם נגד עצמם רק כמו בע"ד הנאמן לפטור א"ע בטענה המועלת וכיון דנגד פטורים הוו בע"ד יתבטל עדותם אף נגד הלוה ויהיו כמעיד לרחוק וקרוב ואף דחשש נגיעה אינו דהא יכלי למימר אהדרינהו ללוה מ"מ הא קרוב פסלה התורה אף לחוב וא"כ לא הוי נגד עצמם בתורת עדות וממילא יתבטל העדות אף נגד הלוה ודמי ממש בלי שום הבדל כלל לשותפים המעידים חובתם דלדעתם בטל כל העדות אלא ודאי מוכרח כמ"ש לעיל דאף לשיטת הפוסקים דלא אמרינן פלגינן היכא דאי אפשר למיפלג כמו באילעאי וטוביה ובאומר אני זניתי עם אשתך לדעת הרשב"א

ועיין ברא"ש פרק קמא דמכות ובמלחמות בשמעתין דאילעאי וטובי' דוקא התם אמרינן דנתבטל כל העדות כיון דבטל לגבי הערב שהם קרובים לו ואין אנו מאמינים נגדו ולמיפלג אי אפשר דאי אפשר לפטור את הערב ולחייב את הלוה והוי תרתי דסתרי ולכך אמרינן כמו שנתבטל לגבי הערב נתבטל לגבי הלוה אבל בפרעינהו למלוה דאף לפטור העדים לא נתבטל ונאמנים הם בכך אף דאינם נאמנים בתורת עדות רק בתורת בע"ד אמרינן דנגד פטור הלוה הם עדים כיון דנגד פטור הלוה הם רחוקים ואף דמעידים גם פטרים מ"מ הא לא נתבטל דבריהם לגבייהו ולכן מקבלין עדותם בתורת עדות על הרחוק דהיינו לפטור הלוה וא"כ גם בשני שותפים המעידים חובתם וחובת האחרים כיון דגם נגד עצמם לא נתבטל דבריהם דהא הודאת בע"ד כעדים אף דאינו בתורת עדות לגבי עצמם מ"מ לגבי האחרים מועיל עדותם כיון דנגדם הם עדים כשרים כמו בפרעינהו למלוה דמהני נגד פטור הלוה

ולדעתי הוא ראיה גמורה בעזה"י ובמה שכתבתי יש ליישב דברי הרשב"א בחידושיו גיטין (דף י"ד ב') בעובדא דהני גינאי שכתב וז"ל ומיהו אי תרי גינאי נינהו בר מהאי דאשתעבד מהימני כו' אלא מיהו נראה דדוקא בדאיכא לאשתלומי מינייהו הא לאו הכי חיישינן לקנוניא כההוא דאומר שטר אמנה כו' ע"ש ולכאורה דבריו תמוהים מאוד דמה"ת ניחוש לקנוניא ולא נאמנים בתורת עדות ולא דמי לאומר שטר אמנה דהתם מתורת הודאות בע"ד אינו נאמן כיון דחב לאחרים אבל אם הם שנים ואנו מאמינים בתורת עדות היכא ניחוש לקנוניא יותר מכל עדים המעידים ניחוש לזה דלמא קנוניא הם עושים להעיד בשקר

ולפמ"ש יתיישב היטב והוא דודאי גבי שטר אמנה אפי' יהיו שנים המעידים או המלוה מצטרף עם אחר מ"מ אינו נאמן המלוה בתורת עד כיון דמעיד לגמרי על ממונו הוה בע"ד ואינו נאמן בתורת עד אף לחובתו ולא שייך לומר דמ"מ נקבל דבריו נגד המלוה האחר דנגדו הוא עד כשר כמ"ש לעיל. זה אינו דאם אינו בגדר עד להפסיד לעצמו ממילא