בית אברהם לנדא קפח

דהוא בגדר בע"ד דהא מעיד על חובתו דלענין זה האמינו התורה בכל מקום ונהי דלגבי מיתת השור לא מהני הודאתו לחוד דכמיתת הבעלים כך מיתת השור ובעינן עדים אבל שיהיו הבעלים פסולים לגבי השור זה לא אמרינן דלמה לא יחשבו עדים ככל אנשים לגבי מיתת השור ואף דמעיד גם חובתו הא לגבי חובתו האמינתו התורה וממילא לגבי מיתת השור הוא בכלל עד להצטרף עם אחר ואדם קרוב אצל שורו לא אמרינן רק הא דאין נהרג עפ"י הבעלים היינו כיון דגלי קרא דצריך למיתת השור עדים כמו למיתת הבעלים צריך שיהא שייך גבי' דין הזמה בשום צד שבעולם ואם אחר מעיד שייך גבי' הזמה בתשלומין לבעליו אבל הבעלים בעצמם פסולים למיתתו כיון דלא שייך גבייהו דין הזמה וגם במלקות לא מקיים הכא דין הזמה ואין דינם במלקות רק גבי בן גרושה וחלוצ' דמקיים הזמה דידהו במלקות מלא תענה ברעך אבל אם הוזם על השור בענין דלא שייך תשלומין פשוט מאוד דפטורים ממלקות וכי ילקו מלא תענה ברעך וכיון דאין שום צד לחיוב הזמה נתבטל העדות ולכך הבעלים פסולים ואין נהרג ע"פ משא"כ באם מעיד גם על אחר א"כ שפיר שייך ביה הזמה ונתקיים הזמה במית' מחמת האחר וכיון דשייך צד הזמה בעדות זה שפיר אף הבעלים נאמנים דאדם קרוב אצל שורו לא אמרינן

וא"ל דגם זה לא הוי עדות שאי"ל דכיון דמחמת השור אי אפשר לקיים דין הזמה דזה אינו דהא למ"ד ממון לזה ונפשות לזה פטור א"כ לעולם לא משכחת דין הזמה עבור השור רק דמכל מקום הוי עדות שאי"ל מתקיים במיתה וכן אמרינן גבי הביא הבעל עדים והביא האב עדים והזימום דנהרגין ואין משלמין ממון ולא אמרינן דהוי עדות שאי אי"ל משום דמקיים הזמה במיתה כמ"ש הר"ן בחידושיו ע"ש ומצאתי בחידושי הר"ן על סנהדרין בסוגיא דפלגינן דיבורא הביא שם שיטת הראב"ד והסכים לדעתו בפירוש הסוגיא וכתב בזה"ל ואמרינן נמי בפ"ק דגיטין עבד שהביא גיטו וכתב בו עצמך ונכסך כו' דפלגינן דיבורי' ולא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה שמה שמעיד על מתנת נכסים אינו נקרא עדות דאע"ג דמסקינן הכא אדם קרוב אצל עצמו אמרינן אצל ממונו לא אמרינן היינו לעשות דון בממונו שהוא ענין חשוב לעצמו יותר מהפסד שלו שהרי הקפידה תורה לדונו בכ"ג ולפיכך זה העדות אינו כמעיד על עצמו אלא כמעיד על קרובו ועדותו בטלה לגמרי אבל אם יאמר אני מעיד שנכסים אלו שלי או שאינן שלי זהו ודאי מעיד על עצמו ולא שייך בו עדות כלל ופלגינן דיבורי' כההיא דעבד ע"כ לשון הר"ן בחידושיו

ומבואר שם מדבריו להדיא כמ"ש לדעת הראב"ד דודאי מה שמעיד על עצמו בין לזכות או לחוב הוי בגדר בע"ד ואמרינן פלגינן דיבורי' ומקבלינן על הרחוק אף במקום דלא שייך למפלג כמו שהוכחתי לעיל לדעת הראב"ד רק גבי אלעי וטובי' משום דאמרינן עדות שבטלה מקצתה משא"כ היכא דמעיד על עצמו דלא הוה בגדר עד כלל שפיר מקבלין על הרחוק וגבי פלוני רבע שורי דאמרינן דנתבטל העדות דשם לא הוה כמעיד על עצמו רק על שורו לחייבו מיתה כמ"ש הר"ן ולעומת מיתת השור לא מיחשב בע"ד רק קרוב ולכך נתבטל כל עדות אבל אם מעיד על עצמו הן זכותו או חובתו לא הוי בגדר עד ולא שייך לומר אין אדם קרוב אצל ממונו דהא לא על ממונו אנו דנין רק עליו אם להוציא ממנו זאת אי לא והוי בע"ד ממש דלא כמ"ש האסיפת זקנים שהבאתי לעיל להקשות מהא דתחלתו בפסלות שכ' דלא מיקרי תחלתו בפסלות דלגבי נפשי' לא מיקרי עד כלל והקשה דהא לגבי' ממונו לא אמרינן דלא הוי עליו שם עד ע"ש. והנך רואה ממ"ש הר"ן דאף לגבי ממונו אמרינן כן אם הדבר נוגע לגבי עצמו והתם טעמא אחרינא איכא דנוגע גם לגבי מיתת השור ונגד זה הוה עד פסול

וממילא מתורץ מה שהשיג בתומים על הש"ך וריב"ש (בסי' ל"ו) על הא שכתבו דאם חתם התובע דלא מבטל שאר העדים והקשה דהא לגבי ממונו לא אמרינן אדם קרוב והוי עדות שבטלה מקצתה וע"פ מה שכתבתי לק"מ ומתוך מה שכתבתי נראה ברור לכל הדעות דגבי שותפין אם מעידין חובתם וחובת חביריהם דמהני לגבי חבריהם דלא מיבעיא לשיטת רש"י ותוספת הא אמרינן דאף לגבי' עצמו לא הוה בתורת עד מ"מ אם מעיד גם על אחר אמרינן מגו והוי גם על ממונו בתורת עד ולכן נהרג השור דאף זה כמוהו כיון דמעידין גם על ממון אחרים ואף לשיטת הרא"ש והראב"ד הא לדידהו אף במקום דלא