בית אברהם לנדא קפז

מהני סילוק דלא מיקרי עד עד שנסתלק והדברים נראים כסותרים ועיין באסיפת זקנים שעמד בזה וסתר מכח זה תירץ הנ"ל. ואין סברא כלל לחלק בין אם מעיד לזכותו דלא מיקרי עד ובין לחובתו. וכן כתב בתומים (בסימן ל"ז ס"ק ג') ע"ש. ועיין (בסי' ל"ו) בתומים מה שפלפל בדברי הריב"ש והעלה לפי דברי הראב"ד דבממון אף דהוא נוגע מ"מ פוסל אחרים בצירופו מטעם עדות שבטלה מקצתה דגבי ממון לא אמרינן דלא הוי עליו שם עד עיין שם

ולפי דעתי נראה בודאי מה שמעיד על עצמו הן לזכות או לחוב בע"ד מיקרי ואינו בגדר עדות כלל רק אם מעיד לחובתו כיון שהאמינתו תורה על עצמו ממילא מקבלין דבריו על אחר שנגדו הוא עד כשר ולא שייך עדות שבטלה מקצתה כיון דאף על עצמו לא נתבטל כמ"ש לעיל משא"כ לזכות בודאי אין עליו שם עד כלל כיון דמעיד על עצמו ומה לי אם מעיד שהוא פסול או הרג נפש דלא חשבינן ליה בתורת עד כלל כמ"ש הראב"ד הכי נמי אם מעיד לזכותו לא שייך לומר אין אדם קרוב אצל ממונו כיון דלעצמו הוא מעיד והוא בע"ד ממש ולכן שפיר כתבו הראשונים דלא אמרינן תחילתו בפסלות כיון שקודם שנסתלק היה בע"ד ואינו בגדר עד כלל

ומה דאמרינן בסנהדרין אדם קרוב אצל ממונו לא אמרינן והוי עדות שבטלה מקצתה לפירש הראב"ד ע"פ מה שכתבתי למעלה יתיישב היטב והוא דגבי פלוני רבע שורי הוי שני דברים הוצאות ממונו והפסדו וגם המיתה של השור דמגזה"כ דכמיתת הבעלים כך מיתת השור בעינן שני עדים והנה מה שנודע לענין הפסד ממונו אמרינן הודאות בע"ד כמאה עדים רק הא דפסול לגבי מיתת השור מטעם דמיחשב קרוב לשורו ולגבי מיתת השור לא שייך אדם נאמן על עצמו מטעם הודאת בע"ד ובעינן עדים והבעלים פסולים לגבי מיתת השור משום דנחשבו כמו קרוב שפיר אמרינן עדות שבטלה מקצתה כיון דפסול לגבי שורו מטעם קרוב לא מתורת בע"ד דהא נגד עצמו נאמן לחוב רק הא דפסול לגבי מיתת השור מטעם דמיחשב קרוב אצל שורו ואינו נאמן במיתתו נתבטל כל העדות כמו אם מעיד על קרוב ורחוק לשיטת הראב"ד דאמרינן בטלה כולה וזה שאמרו אדם קרוב אצל ממונו לא אמרינן דכיון דאין אנו מאמינין אותו לגבי השור דמיחשב קרוב לשורו לא מטעם קרוב אצל עצמו דהא נאמן בכל מקום על חובו מטעם הודעת בע"ד רק לגבי מיתת השור אינו נאמן מטעם קרוב א"כ נתבטל כל העדות מה שא"כ בכל מקום דמעיד זכותו שפיר הוי בכלל בע"ד כיון דקרוב אצל עצמו ואינו ענין כלל לקרוב אצל ממונו כיון דלאו על ממונו אנו דנין רק אם נוציא הדבר ממנו הוי בע"ד ממש ואינו בגדר עד כלל ולכך לא מיקרי תחלתו בפסלות כמ"ש הראשונים דאין עליו שם עד כלל עד שנסתלק ודבר זה נכון מאוד בעזה"י לדעתי

ועפ"ז מוכח כמ"ש לעיל דאף לדעת הראב"ד לא אמרינן עדות שבטלה מקצתה היכא דמעיד חובתו וחובת חבירו ואמרינן דלגבי האחר הוא עד כשר אף דלעצמו אינו בגדר עד אף לחובה מטעם בע"ד מ"מ לגבי רחוק מקבלין אף היכא דלא שייך למיפלג כמו גבי אילעאי וטובי' רק שם מטעם דהוי עד פסול כמ"ש הראב"ד אבל היכא דתורת בע"ד עליו שפיר מהימנינן ליה לגבי האחר והא דאמרינן גבי שור דנתבטל לגמרי משום דלגבי מיתת השור טעמא דמיחשב קרוב אליו לא מתורת בע"ד דהא האמינתו התורה וע"כ צריך לומר דהא דפסול לגבי מיתת השור דמיחשב קרוב אצל ממונו ואינו נאמן לחוב לשורו וע"ז שפיר אמרינן עדות שבטלה מקצתו מחמת קורבה נתבטל לגמרי ולפמ"ש מוכרח לומר כן לדעת הראב"ד דמיחשב קרוב אצל שורו ואינו נאמן במיתתו אבל אם באנו לומר מתורת בע"ד דהוא נוגע לחוב ואין נאמן להוצאות ממונו הוי אמרינן דנגד הפסדו האמינו התורה מתורת הודאת בע"ד ונגד מיתת השור הוי עד כשר וע"כ צ"ל דאף למיתת השור הוי עד פסול מטעם קרוב ולכן נתבטל כל העדות כנ"ל נכון

ובזה נראה ליישב לפי שיטת רש"י ותוס' דאמרי' דגם השור נהרג דלא אמרינן אדם קרוב אצל ממונו וקשה מהא דקיי"ל דאין השור נהרג ע"פ הבעלים ותירצו דהכא במעיד גם על אחר עדיף טפי ולכאורה העיקר חסר מן הספר דהא סתמא אמרו דאין אדם קרוב אצל ממונו. ונראה לומר דהא דפסלה התורה לבעלים בעדות השור לשיטת רש"י ותוס' לאו משום