בית אברהם לנדא קפו

ומועיל עדותם לגבי' אמרינן דאף השור נהרג משא"כ הכא דאי אמרינן דלגבי' עצמו לא מיקרי עד מטעם שהוא בע"ד וקרוב אף לגבי האחר העדות בטל דלא שייך הכא פלגינן דאי אפשר לזה בלא זה כמו דאמרי' גבי עילאי וטובי' במכות (דף ז') ע"ש ברא"ש דזה אינו

ונראה דיותר יש לומר בענין זה מגו דהוי עד לגבי חבירו אף לעצמו הוי עד מכיון דאי אפשר למיפלג ובסנהדרין (שם) לא שייך כל כך לומר הענין מגו מכיון דאין שייכות זה לזה ואפשר לומר דהוי כשני עדיות ואפ"ה מצינן דאמרינן מגו דהוי עד לגבי חבירו הוי עד לגבי עצמו א"כ נראה בסברא דיש לומר הכא במכש"כ דאם מעיד חובו וחובת שותפו דהוי עד בדבר אף לגבי עצמו

ובזה י"ל קושיית הקצוה"ח מהא דשטר אמנה דיחשב עד. ולפמ"ש יתיישב זה דודאי לגבי עצמו לא מיקרי עד כלל אף לחובה דהוי קרוב דפסול אף לחובה רק הכא הוי עד מטעם מגו דהוי עד לגביה חבירו כמו דאמרינן גבי שור דנהרג היכא דמעיד על אחר ג"כ משא"כ בשטר אמנה דכל הממון שייך לו ומעיד רק על ממונו רק שנמשך הפסד מזה גם לחברו וגם ההפסד של חברו שייך לו דמה שאין המלוה יכול לגבות מהלוה עלי' הדר ונשאר שיעבודו עליו ואם כן לא שייך מגו דמהימן על חבירו בודאי לא מיקרי עד אף לחובתו ואדם קרוב אצל עצמו

וכן מה שהקשה מהא דאינו נאמן בהודאתו לגבי לקוחות לפטור את המלוה משבועה לק"מ לפמ"ש דהתם אין לומר מגו דהוי עד לגבי לוקח הוי נמי עד לגבי עצמו כיון דנכסוהי דבר אינש אינון ערבין ביה ובמקום שאין שיעבוד הגוף אין שיעבוד נכסי' כדאמרי' בבכורו' (דף מ"ח) גבי שני יב"ש שקנו שדה בשותפות וכיון דלגבי שיעבוד הגוף לא הוה בכלל עד דאדם קרוב אצל עצמו א"כ מאין יבוא שיעבוד נכסים והיאך נאמר דיהיה בכלל עד מגו דהוי עד לגבי האחר הלא אף לגבי לוקח אי אפשר לו להיות בכלל עד כיון דעל גופו אינו בתורת עד ממילא לא נשתעבדו הנכסים משא"כ בשותפים דמעידים חובתם וחובת חביריהם דלגבי האחרים היו עדים כשרים ועל ממונם הוו עדים אמרינן מגו והוי גם על עצמם עדים כמו דאמרי' גבי שור דנהרג בכי האי גוונא

ולדעתי נראה ברור דאף לשיטת הראב"ד בסוגיא שם דלא אמרינן פלגינן דיבורא בהאי גוונא ואמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מטעם דאדם קרוב אצל ממונו אין ראיה לדין זה די"ל דודאי כיון שהאמינה תורה לכל אדם על עצמו והתורה הכשירתו לגבי עצמו ונתנה לו נאמנות יותר מהעדים א"כ לא שייך לומר במעיד גם על אחר דיתבטל כל העדות מטעם דהוי כמעיד על קרוב ורחוק ונימא עדות שבטלה מקצתה כיון דגם על עצמו לא נתבטל מחמת גזיה"כ דנתנה נאמנות להאדם על עצמו וכיון דלא נתבטל על עצמו ממילא הוי עד לגבו האחר שהוא רחוק דהא לשיטת הראב"ד אמרינן בכל דוכתא פלגינן דיבורא אף במקום דאי אפשר למיפלג כמו באילעאי וטובי' מ"מ אמרינן דנגד הקרוב פסול ולגבי הרחוק מקבלים דבריו רק שם הוי טעמא לשיטת הראב"ד דקרוב שם עד עליו ואמרי' עדות שבטלה מקצתה ע"ש ברא"ש פ"ק דמכות והדבר מוכרח שם כמו שכתבתי דלהראב"ד אף במקום דלא שייך למיפלג מ"מ מקבלינן העדות לגבי הרחוק ואם כן נראה ממילא דגם גבי שותפין שמעיד על עצמו ועל חבירו כיון דעדות לא נתבטל לגבי עצמו מחמת גזיה"כ דהודאות בע"ד כעדים דמי אף דהוא קרוב אצל עצמו שפיר הוי עד לגבי ממון חבירו כיון דלא שייך לומר עדות שבטלה מקצתה ובסנהדרין דאמרינן מגו דנתבטל לגבי השור דאדם קרוב אצל ממונו בטלה כל העדות לשיטת הראב"ד היינו משום דהתם נתבטל לגבי השור דלא שייך הודאות בע"ד לגבי מיתת השור דכמיתת הבעלים כך מיתת השור וכיון דנתבטל לגבי השור נתבטל אף לגבי האחר משא"כ הכא דלא נתבטל לגבי עצמו אף דהוא קרוב ממילא לגבי האחר דהוא רחוק עד כשר מיקרי. ומאמנה וגם מהא דאין מועיל הודאתו לגבי לקוחות לפטור משבועה אין ראיה כמו שכתבתי לעיל דהתם ליכא ממון של אחר כלל רק לגמרי ממונו וכיון דליכא שיעבוד הגוף עפ"י עדותו דהוי קרוב ליכא שיעבוד נכסים מלוקח

ונראה ראיה ברורה לזה דהא קשה לשיטת הראב"ד דפירש דלגבי ממונו אמרינן עדות שבטלה מקצתה. ולגבי תחלתו בפסלות כתב הרמב"ם דלכך