בית אברהם לנדא קפה

לעולם להעיד לו שום דבר דהוה חוזר ומגיד ומ"מ עתה שאין נ"מ לקרובו מזה לא קרינן בי' לא יומתו אבות על בנים דכיון דאינו עתה נוגע לא להוצאות ממונו או לזכותו וגם נ"מ עתה במה שאומר שהוא קרובו לפסול להצטרף עמו בעדות אחר וא"כ הוה על זה בתורת עדות לומר שהוא קרובו ולא שייך לומר אין עדות לקרוב ושעל זה לומר שהוא קרוב יש לו עדות דכיון דאינו מעיד עכשיו על חוב או זכות של קרוביו רק שמעיד שהוא פסול אליו באם יעיד אח"כ בעדותיו ועל זה לא נוכל לומר לא יומתו אבות על בנים כיון דעתה אינו נוגע לו הדבר כלל ואין יוצא לו מזה שום זכות או חובה

וא"כ י"ל דאם מעיד לומר שהוא אחיו ואח"כ בא על אשתו דחייב מלקות דעל זה היה בכלל עדות להצטרף עם אחר ולא שייך לומר אין אדם מת ע"פ עצמו כיון דבשעת עדות לא היה לעצמו כמו במעיד על אשה שנתקדשה ואם יזנה עמה אח"כ בודאי הוא במיתה וה"נ דכוותה אף דהיה העדות נוגע אף לחוב קרובו לאסור אותו בקרוביו מ"מ בשעת העדות לא מיקרי חוב, והגע אם מעידים על אשה שנתקדשה הרי אוסרים אותה לקרוביהם לימא דאינם נאמנים אלא ודאי זה לא מיקרי מעידים לקרוביהם רק להאשה והאיסור נמשך ממילא לקרוביהם וכיון די"ל דכל אד נאמן לומר בתורת עדות שהוא קרובו של פלוני לפסול לעולם להעיד לו או להצטרף עמו בעדות אחר א"כ גם במעיד שהוא רחוק וכשר לו להעיד בכל העדיות ואח"כ הוזם י"ל דמתחייב מלקות מכח לא תענה ולא שייך לומר דאם הוא קרוב אינו בגדר עדות דעל זה היה בתורת עדות כיון דעתה אין מעיד על זכות של קרובו או חובתו רק שהעיד שהוא כשר לו באם יזדמן לו דבר להעיד לו ועל זה לא שייך לא יומתו אבות על בנים כיון שאין אנו דנין על הוצאות או החזקות ממון של קרובו וא"כ היה על זה בגדר עדות רק ששיקר והעיד שקר וחייב מלא תענה וכיון דביררתי שיש לצדד ולומר דשייך על זה דין הזמה א"כ במעידים אחרים עליהם שהם קרובים הוי תרי ותרי ומ"מ הכא צריך שנים לאסהודי עליו דלא הוה ליה ארעא מעולם ולא סגי שיצטרף הוא על זה בתורת עדות דהכא אינו בתורת הזמה על גוף העדות של הקרקע דאם יוזם ממילא יבוטל עדותו שהעיד שאינו קרוב וא"כ לא יצטרך לשלם

חו"מ סימן ל"ז סעיף ו' אם טען אחד מהשותפים דבר שהוא חובה לו ולחבירו נאמן כע"א לחייב שבועה כו' ע"ש ובתומים (סימן זה ס"ק כ"א) האריך להוכיח מתשובת הרא"ש (כלל ו' סימן כ') דפסק הרא"ש דאין בני העיר נאמנין להעיד על אחד לפטור מן המס מאחר שהם נוגעים ואף לחובתם לא הוי בכלל עדים דלעצמו נאמן מטעם הודאות בע"ד לא מטעם עד דאדם קרוב אצל עצמו ופסול בין לזכות ובין לחוב וע"ש שכתב דתליא בפירוש רש"י ותוס' והראב"ד בסוגיא דסנהדרין (דף י') אדם קרוב אצל עצמו אמרינן אצל שורו לא אמרינן ע"ש בדבריו וגם בספר קה"ח האריך להוכיח דנוגע פסול אף לחובה מהא דאמרינן גבי שטר אמנה דאינו נאמן לחוב לאחרים בהודאתו. וקשה עכ"פ יחשב עד דלמה ניחוש לקנוניא יותר מבכל עד המעיד ונהי דלא הוי הודאת בע"ד נגד החוב של אחרים מ"מ יהיה עד להצטרף עם אחר וכן הא דפסקינן בכל דוכתא דהודאתו לא מהני נגד לקוחות ואף בחייב מוד' צריך לשבע כמבואר (בסי' ע"א) וטעמא משום דחיישינן לקנוניא וקשה יהי' עד מסייע לפטור המלוה משבועה אלא צ"ל דנוגע לא מיקרי עד כלל אף לחובתו ע"ש

ולדעתי נראה לומר דאין מסוגיא דסנהדרין ראיה כלל לזה ואדרבא משם נראה להיפוך דהא לפירש"י ותוס' שם עיין בב"ק (דף מ"א ב') ד"ה ע"פ ע"א או עפ"י בעלים דגם השור נהרג דלא אמרינן אדם קרוב אצל ממונו היכא דמעיד גם על אחר מדפלוני נהרג גם השור נהרג וכי אמרינן דאינו נהרג ע"פ הבעלים היכא דאינו מעיד על אחר א"כ חזינן דאף אם נימא דלעצמו אף לחוב אינו בגדר עד דהוי קרוב ופסול אף לחוב מ"מ היכא דמעיד גם על אחר א"כ אף לעצמו מיחשב עד ולהכי השור נהרג אם כן נראה ברור דאף הכא בשותפים אם מעידים חובתם וחובת חבריהם דשפיר הם עדים ואף לגבי עצמם מיקרי עדים כיון דמעידים גם על אחר ואין לחלק ולומר דהתם בשור אף אם נימא דאדם קרוב אצל ממונו מ"מ יהרג האחר ע"פ עדותם כמו פלוני בא על אשתי וכיון דהאחר ודאי נהרג