בית אברהם לנדא קפד

לומר שאינן קרובים. ואין לומר דהתם מיירי שאומרים שעתה נתרחקו ולהכי הוה על זה בגדר עדות כמו שכתבו בדבריהם עיין בתוס' בכתובות (דף כ"ב) כי זה אינו כלום לדעת הר"ן והרמב"ן דמ"מ לענין גזלנותא נאמנים האחרונים אף דמתו רק בקרובים צ"ל דהם עצמם בגדר עדות על זה לומר שאינם קרובים וא"כ אף דאומרים שגם עכשיו הם קרובים והראשונים מכחישים מ"מ הוי תרי ותרי ועיין בתומים (סימן מ"ו ס"ק מ"א) שכתב כן והוא פשוט וא"כ הכא נמי דכיון דאין חשש הנאה רק מה דמעיד על עצמו הוה כקרוב דפסול אף בלא נגיעת הנאה א"כ הוא בעצמו יהי' בתורת עדות לומר שאינו קרוב ולומר שאין לו בע"ח או שיש לו בע"ח וביכולתו לשלם להם דאינו שוב בגדר בע"ד ואף דחכמים חששו הכא לומר דילמא הוא קרוב מה שלא חששו בכ"מ וחשבוהו לספק השקול מאיזה טעם שיהי'. א"כ הוא לבדו אינו נאמן ע"ז לומר דאינו קרוב דלא עדיף משאר ע"א דעלמא דאינו יכול להוציא דבר מידי ספיקו מ"מ יצטרף עם אחר להעיד עמו על זה שאינו בגדר בע"ד ואינו קרוב בענין עדות זה וא"כ קשה מהא דאמרינן לקמן בסוגיא א דפרה וטלית (מ"ד ע"ב) כגון דאמרו סהדי אנן ידעינן בההוא דלא הוי' לי' ארעא מעולם ועיין ברשב"ם שצריך שיאמרו לא זזה ידינו ממנו ע"ש הרי בפירוש שצריך שני עדים על זה ולדברי הע"ש יצטרף הוא עצמו עם אחר להעיד ולומר שאינו קרוב כמו בכל מקום דנאמנים הם בעצמם לומר שאינם קרובים ומיחשבי לגבי האחרונים שאומרים עליהם שהם קרובים תרי ותרי

ואפשר לומר כיון דלהרבה פוסקים בעינן עדות שאי"ל בממון עיין ש"ך (סי' ל"ג) וא"כ הכא אי אפשר הוא בעצמו להיות בתורת עדות על זה לומר שאינו קרוב דאי אפשר בהזמה דאם יוזם לא יהי' צריך לשלם דיהי' כמו קרוב שהעיד כיון דהוא בספק השקול בחשש קורבה דהיינו שיש לו בע"ח ומעמידה בפניהם ומכתובות אין ראיה די"ל דהתם בשטר לא בעינן עדות שאי"ל כמ"ש הש"ך (בסי' ל"ד) ע"ש בשם הב"ח והרז"ה ובאמת אם שנים מעידים ושנים אחרים מכחישים דהיינו שאומרים עליהם שהם קרובים אפשר לומר כמו שכתבתי לעיל דהיה תרי ותרי ולא שייך עדות שאי אתה יכול להזימה דאם יוזמו הראשונים א"כ יהיו האחרונים נאמנים לומר שהם קרובים ואינם בגדר הזמה דזה אינו דכיון דהעדות הראשונים בעצמה אפשר בהו הזמה אף דמצד אחר יתבטל דין הזמה מ"מ בשעה שהעידו הי' אפשר לקיים בהו דין הזמה וגם עתה אם יתברר ע"פ אחרים שאינם קרובים יתחייבו מדין הזמה על גוף העדות משא"כ הכא דתיכף אנו חוששין אותו לחשש קרוב רק ע"פ נאמנותו שאינו קרוב א"כ לא שייך ע"ז העדות מעולם דין הזמה דאם יוזם על גוף העדות ממילא קאי בחזקת ספק קרוב ואי אפשר לקיים בו דין הזמה והוי כמו קרוב שהעיד רק מ"מ גם במעידים ע"פ ושנים אחרים אומרים שהם קרובים יש לעיין ולומר דאין להחשיבו כתרי ותרי מחמת דהוי כאלו הראשונים אומרים שאינם קרובים כיון דלענין זה לומר בתורת עדות לעצמם שאינם קרובים לא הוי בגדר הזמה אף דלענין גופה של עדות הוי בהזמה מ"מ על זה אין להחשיבם בתורת עדות כי אינו בהזמה רק על עדים דעלמא אין אנו חוששין דלמא הם קרובים אבל אם אחרים אומרים עליהם שהם קרובים נאמנים הם יותר מהראשונים כי על הראשונים אינו תורת עדות לומר שהם רחוקים מחמת דאי אפשר בהזמה דאם יוזמו אין בהם דין הזמה כמו על קרובים אך מ"מ לא ברירא לי מלתא

ולדעתי נראה לומר דנאמן כל אדם לומר בתורת עדות אני קרובו של פלוני או איני קרובו ואם אומר שהוא קרובו ואח"כ בא על אשתו אשת אחיו דחייב מלקות באם יצטרף עם אחר לומר שהוא קרובו עד"מ שהוא אחיו ואח"כ יבא על אשתו ולא שייך לומר לדבריו קרוב הוא ואינו בגדר עדות כמו דאמרינן יבמות (דף מ"ה) לדבריך נכרי אתה ואין עדות לנכרי ע"ש דנראה לדעתי דקרוב פסלה התורה להוצאות ממונו או לזכות קרובו כדילפינן מלא יומתו אבות על בנים אבל להעיד קודם שנוגע לזכות או לחובת קרוביו לומר דהוא קרובו שפיר הוה על זה עד כיון דלא נ"מ עתה בעדותו לקרוביו שום זכות או חובה והוה על זה בעצמו עד לומר דהוא קרובו של אותו פלוני ולא יכול שוב