בית אברהם לנדא קפב

הינא דאיכא ס"ס ולכך מתקנינן הרבה באכילה קודם פסח למיחשב ס"ס שמותר עפ"י הדין ודברי מהרש"ל א"ש

יו"ד סי' קב סק"ח בט"ז כתב דאף דמותר להשתמש באלו הכלי' מ"מ אין להשהותם זמן מרובה דהא אכתי ביבש שבטל ברוב יבש אסור לבשלם ביחד כמבואר (בסי' ק"ט) ודלמא יערב אח"כ התבשילין ע"ש ובפ"מ תמה על מה שהביא הש"ך סק"ח בשם מהריב"ל בקערה חולבת שנתערבה בין קערות בשר בטלה ברוב אמאי הא באינו מינו אפילו יבש צריך ששים מטעם שאם יבשלם יתן טעם כמבואר (בסי' ק"ט) וה"נ שמא יערב התבשילין ע"ש ונראה דלק"מ כיון דמדינא ביבש בטל ברוב וא"כ כל תבשיל בפ"ע הי' מותר רק אח"כ שיערב כל התבשילין יחד א"כ הוה נ"ט בר נ"ט דהיתירא כיון דעד שעת התרעובות הי' מותר מה"ת כל אחד בפ"ע מטעם ביטול ברוב

ולפ"ז גם מ"ש הט"ז דאסור לערב התבשילין מכל הכלים אינו נראה דדוקא בסי' ק"ט דהוה גוף האיסור יש פוסקים דסוברים דאסורים לבשל אחר הביטול דע"י הבישול נעשה לח בלח דצריך ששים משא"כ הכא דלא הוה אלא טעמא בעלמא וכיון דקודם התערובות מהבישולים אינו על הכלים שם איסור וגם לא על התבשיל א"כ גם אח"כ אי אפשר לחול עליו שם איסור דהוה נ"ט בר נ"ט דהיתירא אלא בכלים דאפשר להדיחם יחד אכתי יש לחוש דידיח כולם יחד בכלי ראשון דהוה נ"ט שני באיסור לדעת רמ"א (בסי' צ"ה סעיף ג') וגם בגוף הסברא שכתבתי דהוה נ"ט בר נ"ט בעירוב התבשילין יש לראות דתלי בפלוגתא המבואר באו"ח (סי' תמ"ז סעיף ה') דבחמץ לא הוה נ"ט בר נ"ט משום דשמו עליו כבתחלה רק דלא מטי זמן איסורא וה"נ אפשר לדמות להתם דלא נשתנה שמו רק דלא מטי זמן איסורא עד לאחר התערובות התבשילין

והנה נראה פשוט דלפי מה שמסיק הש"ך כאן דיש להשהותם עד אחר מע"ל דלא הוה אלא איסורא מדרבנן א"כ פשוט דמותר לערב אח"כ התבשילין דהא בדיעבד מותר אב"י רק להדיחם יחד נראה דאסור אפילו לאחר מע"ל דמ"מ הא איכא איסורא דרבנן באב"י ובודאי דאף מין במינו באיסור דרבנן מ"מ אסור לבשלם ביחד אח"כ לשיטת הרשב"א והר"ן המובא בסי' ק"ט

שם סי' רפא בט"ז סק"ה הוכיח דבפסול שאינו ניכר אסור לקרות אפילו ביחידות מדאינו צריך ליתן לו שם שכר עכ"ל. והוא תמוה דאכתי הא שוה לקרות בו ויתפרנו שלא בגידין אם כן יהי' הפסול ניכר או שיהי' כל חומש בפ"ע דאז יהי' הפסול ניכר וצריך לומר דחיישינן שמא אח"כ ישכח הדבר ויתפרנו בגידין או שיתפרם הכל יחד ודוחק קצת

שם בשו"ע סעיף ד ס"ת שכתבו ממזר יש פוסלין וה"ה גר תושב עכ"ל ותמוה טובא דלמה תלי גר תושב במחלוקות הא המחבר כתב לעיל דעבד ואשה פסולין לכתיבת ס"ת משום שאינו בקשירה אינו בכתיבה ומכש"כ גר תושב שאינו חייב אלא בז' מצוות ובודאי לא עדיף מאשה ועל המרדכי לא קשה שכתב הטעם כשיגיע לגר אשר בשעריך אינו כותב לשם קדושה דלמה הא טעמא ות"ל שאינו בקשירה י"ל דהמרדכי סובר דדוקא גבי תפילין בעינן שיהי' בקשירה אבל לא לכתיבת ס"ת כמ"ש הש"ך בשם הדרישה (ס"ק ו') אבל המחבר כיון דפסק דאשה פסולה בודאי פשיטא דגר תושב פסול ולמה כתב ר"מ וה"ה גר תושב דמשמע דיש פוסלין אבל לא בהחלט ולעיל על אשה ועבד לא הגיה כלום וצע"ג

ומה שכתב הש"ך בטעמא דממזר מחמת דיש כמה מצוות שאין חייב בהם תמוה מאד לדעתי דהא גם ישראל אינו חייב במצות של כהן נמי יפסול לכתיבה משום שאינו חייב במצוות של כל התורה וגם איזה מצוה יש שהממזר אינו חייב בה ואי משום שפסול לבוא בקהל הא מ"מ חייב במצות פרי' ורבי' לישא גיורת ומשוחררת ויותר הוה למיפסל פצוע דכא או כרות שפכה שאסורים לבוא בקהל ופטורים לגמרי ממצות פו"ר מאחר שאינם מולידים ואי משום שפסול לסנהדרין להיות דיין לדיני נפשות משום דבעינן מיוחסים ופסול לאותה מצוה הלא יש כמה שפסולים לסנהדרין כמו בע"מ וגם חרש שאינו שומע פטור מתקיעת שופר או