בית אברהם לנדא קפ

הוציא מדקדוק הלשון בבכורות (דף כ"ה) בגיזת בכור בע"מ שנתעברה כו' ולמה נקיט גיזת בכור ולא צמר בכור כמו הכא במתניתין דאורג מלא הסיט מצמר בכור ובשאר דוכתא ולכך מפרש הרמב"ם דלכך נקיט גיזת בכור שהוא דבר חשוב והיינו שהי' שיעור ידוע אצלם להיות נקרא גיזה וכמו דמצינו בב"מ (דף כ"א) גיזי צמר הלקוחים מבית האומן דהוא דבר שיש בו סימן ע"ש ובודאי אם לא הי' שיעור ידוע לא שייך לומר שיהי' דבר שיש בו סימן אך הי' בו שיעור ידוע ונכרך בדרך שיהי' בו סימן וגבי האורג מלא הסיט נקיט הרמב"ם לישנא דמתניתין מצמר בכור ולכך בעינן מלא הסיט שיהי' חשוב ולא בטיל וא"ש וברור לפע"ד בכוונת הרמב"ם והא דכתב הרמב"ם דאוסר בכ"ש היינו אפילו אחד באלף ומ"מ הגיזה בעצמה הוא דבר חשוב וכן מצינו בע"ז (דף ע"ד) דחשיב שם דאוסרין בכ"ש וחשיב דבר שבמנין או חתיכה הראוי' להתכבד ע"ש

רש"י ד"ה כל הנשרפין לא יקברו דלמא אתי אינש ומשכח להו כו' ותמוה טובא דא"כ יטילנו לים או יפרר וזורה לרוח. ובאמת מבואר בפסחים (דף כ"ח) דמידי דבעי שריפה לא סגי באופן אחר רק בשריפה דהוא גזיה"כ דמצוותו יהי' בשריפה ועיין פרי מגדים או"ח (סי' תמ"ה) שעמד ג"כ על דברי רש"י ע"ש וצ"ע

חידושי פוסקים

שו"ע או"ח (סי' תכ"ט) עיין ט"ז (סק"א) מה שכתב נ"מ לענין ממון דהוה שאילה בבעלים ביומא דכלה כדאמרינן ב"מ (דף צ"ז) איהו שאיל להו כו' ובס' מק"ח הקשה לפי דברי הרא"ש דאם שניהם אינם יכולים לשנות לא הוה שאילה בבעלים וביומא דכלה שניהם אינם יכולים לשנות ועיין מה שתירץ ודחוק קצת

ונראה דהנה יש להבין אמאי במצי לאשתמוטי לא מיקרי בבעלים ומ"ש מכל פועל שיכול לעשות איזה מלאכה שירצה וכן הקשה במק"ח וצ"ל כיון דלימוד תורה עם תלמידים הא גם הנאת הרב כמו הנאת התלמידים כמאמרם ומתלמידי יותר מכולם א"כ לא שייך שם שאלה נגד התלמידים כיון דאותו הדבר עצמו הוא הנאתו ג"כ וכמו דאמרינן ב"מ (צ"ז) איגלאי מלתא דלמיסר טעוני' ופירשו הפוסקים דכוונתו הי' לבדוק המשא והי' הגבהה להנאתו ואף דממילא מטי גם הנאה לאחר לא מיקרי שאילה בבעלים ועיין ח"מ (סי' שמ"ו) באם הגביה לו השטעגראב שהוא לטובת בהמתו כו' ע"ש וה"נ דכוותי' ולק"מ מה שהקשה בס' מגן אלף דמ"ש שמור לי ואשמור לך דלא דמי כלל דהתם פעולת השמירה בעצמה הוא רק טובת האחר רק שמטי הנאה ליה מצד אחר משא"כ בלימוד שהלימוד בעצמו הוא לטובתו כמו טובת האחר ולכך תלי במצי שמצי לאשתמוטי ממס' למס' וא"כ הוא טובתו יותר מטובת אחר ומיקרי שואל לכשנגדו וא"כ שפיר כתב הרא"ש דאם שניהם לא מצי לאשתמוטי דהיינו שיתרצו שניהם ללמוד אותה מס' דוקא כל אחד אין שואל לגבי חבירו דהא אותו הלימוד שניהם רוצים ולא מיקרי שאול לגבי חבירו דהא הוא טובתו ג"כ משא"כ ביומי' דכלה דהי' תקון חכמים שהרב מחויב ללמוד הלכות פסח לטובת התלמידים אפילו שאינו רוצה בו שהוא בקי בו היטב מחויב ללמוד להורות מעשה לתלמידים לטובתם שפיר מיקרי שאול נגד התלמידים דהא מחויב לקבוע לימוד לטובתם וא"ש

ועוד נראה לומר דהא יש להקשות אמאי דאמרינן ביומי דכלה דהוא שאיל להו דלא מצי לאשתמוטי למס' אחרת דהא מ"מ יכול לאשתמוטי להו בה' פסח עצמה מדין זה לדין אחר שהרבה דינים יש בה ה' קרבן פסח וביעור חמץ ואכילת מצה וכדומה וא"ל מחמת שהוא הכל בדיני פסח זה דבר בטל דמ"ש דמצי לאשתמוטי מה' ציצית לתפילין או מביעור חמץ לאכילת מצה ונראה שלזה כיון רש"י ז"ל במה שפירש אתון שאילתון לי כשאני חפץ להתחיל במס' אחרת שלא תשכח ממני אי אתם יכולים למחות בידי ע"ש. והיינו דודאי אי סברא לומר דתלי במצי לאשתמוטי דהא מ"מ הנאת שניהם הוא דמ"ש לתלמידים אותו הלימוד מלימוד אחר רק לפעמים התלמידים אינם נצרכים למס' א' שהם בקיאים בה ועכ"ז דעת הרב להתחיל בה שלא תשכח ממנו א"כ שפיר מיקרי טובת הרב