בית אברהם לנדא קעה

ליה אלא ב"ח הוא קודם דמצוה דידי' עדיף אמאי אי יתן אותה מתחלה בשביל פדיון בנו א"כ אח"כ יכול לטרוף אותה בשביל פדיון עצמו כדין בע"ח מוקדם וא"כ יקיים מצוה דתרווייהו משא"כ באם יתן בשביל פדיון עצמו דמיחסר לו מצוות פדיית בנו אך לפי מה שכתבתי לעיל דלא שייך בע"ח מוקדם הכא דדמי להקדש שכתבו התוס' בכתובות דמה שגבה גבה משום דהכל שייך להקדש וה"נ מה שגבה גבה וא"כ אי יתן בשביל פדיון בנו א"כ יחסר לו פדיון עצמו דלא מצי לטורפו בשביל הפדיון המוקדם אך נראה לומר דמ"מ שפיר הקשו התוס' דהלקוחות יחזרו דהא קיי"ל בכורות (דף נ"א) דאין פודין בקרקעות וא"כ ע"כ צ"ל דהטירפא הוא שימכור הקרקע לאחר וא"כ שפיר הקשו התוס' דמי הוא זה אשר ירצה לקנותה דהא הלקוחות יחזרו עליו ומה שכתבו התוס' בתחלה דאי פריק בנו תחלה ניחא דלא מצי למימר הנחתי וכתבתי לעיל דדמי להקדש מחמת דהכל שייך לכהנים ואמרינן גבי' דמה שגבה גבה ואי אמרינן דהקרקע ימכר לאחר א"כ הדק"ל דנימא ליה הנחתי מקום וידחה אותו אצל הלוקח די"ל דכיון דמכרו הקרקע בשביל הבע"ח הוה כאלו גבה בע"ח בעצמו וכמו דאם גבה הכהן הקרקע לא הוה מצי לדחותו גם ללוקח לא מצי לדחות וכדאיתא בח"מ (סי' קי"א) דאם מכרו קרקע בשביל בע"ח מוקדם אין המאוחר יכול לטרוף מהלוקח. ומה שהקשו התוס' לקמן דהיכי משכחת לה דיטרוף ממשעבדי הא הוה דאיקני יש לראות דהא משכחת שנתנו לו במתנה וקטן זוכה לעצמו בדעת אחרת מקנה כדאיתא גיטין (דף ס"ד) או לפי מה שכתב המשל"מ (בפ"ז מה' אישות) דקטן שקידש לאחר שיגדל מהני דלא הוה דבר שלא בא לעולם ע"ש א"כ משכחת לה דקנה בקטנותו לאחר שיגדל והחיוב והקני' באים כאחד ולא הוה דאיקני

עיין בסוגיא זו בקידושין (דף כ"ט ע"ב) תוס' ד"ה ואזיל כהן וטריף ממשעבדי שהקשו על פרש"י שכתב דאין זו אונאה דמצוות בנו קודמת הא אמרינן דמצוה דגופי' עדיף ומה שפי' מהרש"א בדברי רש"י דהכוונה דהכא עדיף מצוות בנו משום דאיכא נמי משעבדי דחיק קצת דאדרבא יאמרו הלקוחות הנחנו לך מקום דהא בליכא אלא חמש מצוות דידי' עדיף. והנראה לומר דרש"י אזיל בשיטת ר"ח שכתבתי לעיל דבהקדש אמרינן מה שגבה גבה וה"נ דכיון דהכל שייך לכהנים אמרינן תו מה שגבה גבה

אך דקשה ליה לרש"י דמ"מ לכתחלה אמאי יתן בשביל פדיון בנו ולא בשביל עצמו והא מצוה דידי' עדיף ולזה נראה לומר דהא דאמרינן מצוה דגופי' עדיף היינו אם פודה א"ע משלו משא"כ באם אביו הניח אצלו נכסים בירושה וא"כ אם יתן בשביל פדיון עצמו מחמת השיעבוד של אביו א"כ לא שייך מצוה דגופי' עדיף דהא הוא לא יעשה המצוה אך על שם אביו יחשב וא"כ מצוות פדיית בנו קודמת דהוא מצוה דידי' משא"כ באם יתן אותו בשביל פדיון עצמו דהיינו מחמת השיעבוד שנשתעבדו מאביו הנכסים לא מיקרי מצוה דידי'

אך באמת זה אינו דנהי דנשארו מאביו הנכסים מ"מ אין צריך ליתן אותם בשביל אביו רק בשביל פדיון עצמו ומחמת חיובו דהא גם הוא חייב לפדות א"ע ושפיר אמרינן מצוה דידי' עדיף: ולפ"ז יפורשו דברי רש"י נכון דבודאי לאחר שיתנו בשביל פדיון בנו מצי הכהן לטרוף מנכסים משועבדים ולא מצי למימר הנחנו לך מקום דהא כיון דהכל שייך לכהנים אמרינן מה שגבה גבה כסברת ר"ח בהקדש. אך דמ"מ קשה אמאי לכתחלה יתנו בשביל פדיון בנו ולא בשביל פדיון עצמו וע"ז כתב רש"י שפיר דהא מצות בנו עדיף וכוונתו דלכך רשאי ליתנו בשביל פדיון בנו דאי אמרי הלקוחות הנחנו לך מקום על הנך ה' בני חורי וטול אותה בשביל שיעבוד אביו של זה דמיירי שגם הבני חורי נשארו מאביו בירושה א"כ יכול לומר אתן אותם בשביל פדיון בני דמצווה דבנו עדיף דלא שייך לומר מצוה דגופי' עדיף דהא אם יתן אותם בשביל שיעבוד אביו א"כ לא יעשה מצוה דגופי' והוה כאילו אביו פדאו דהא אפילו מלקוחות יכול לטרוף בשביל שיעבוד ולא הוה מצוה דגופי' כמ"ש לעיל ואם אמרו הלקוחות תן אותה בשביל פדיון עצמך ולא בשביל שיעבוד אביך א"כ לא שייך הנחנו מקום לגבות כיון דבא על הלקוחות מחמת שיעבוד