בית אברהם לנדא קעג

דמיקרי איסור הבא ע"י מעשה אדם מחמת הזריעה ולכך איסורו קיל דהא אי לא זרע לא היה כלל הדבר בעולם רק גבי כה"כ שפיר כתבו בחולין דמיקרי על ידי מעשה אדם דהא הזריעה בעצמה היה אפשר בהיתר שיזרע רחוק מהכרם ורק מעשיו גרמו שזרעו בתוך הכרם אבל חדש לא שייך זה ומיקרי איסור הבא מאיליו רק אי אמרינן דחדש אינו נוהג בחו"ל אם כן גם הזריע' בעצמה הי' אפשר להיות במקום המותר חוץ מא"י ורק מעשיו גרמו ודמי לכלאים

ולפ"ז שפיר כתבו התוספת שם בקידושין די"ל דגם חדש מיקרי על ידי מעשה אדם ולכך לא הוה פירכא דלכך חדש נוהג בחו"ל משום דאיסור הבא מעצמו דהא אם חדש לא יאסר בחו"ל גם חדש לא הוה איסור מחמת עצמו דבא על ידי מעשיו שזרעו במקום שאיסור חדש נוהג כמו כלאי הכרם דהוה איסור הבא על ידי מעשיו משא"כ לפי האמת דחדש אסור בחו"ל שפיר אמרינן הכא דהוה איסור הבא מאיליו ואתי שפיר

ולפ"ז גם מה שהקשתי על דברי התוס' דא"כ היאך יליף ק"ו דכלאים נוהג בחו"ל מחדש דהא איכא למיפרך מה לחדש שאיסור בא מאליו דהא אם חדש לא ינהג בחו"ל גם חדש לא הוה איסור הבא מאליו. אך לפ"ז יש להבין דגם שביעית לא מיקרי איסור מאליו דהא ודאי דאינו נוהג בחו"ל והתוספ' דהכא נקטי בפשיטות דשביעית הוה איסור מאליו וע"כ צ"ל דעיקר סברתם בכלאים משום דהעבירה היה בשעת הזריעה משא"כ באינך ולא נחתי לסברא שכתבו התוס' בקידושין לומר דמיקרי ע"י מעשה מה שבא על ידי חרישה וזריעה כיון דלא נעשית עבירה עם הזריעה ואם כן הדק"ל דהיאך יליף מחדש לאסור כלאי' בחו"ל דמה לחדש שכן איסור הבא מאיליו וצ"ע

שם גמ' אלא אתיא מתרומה וחד מהנך כו' ויש להבין לפמ"ש התוס' דטבל אתי' חילול חילול מתרומ' א"כ קשה אמאי לא יליף מטבל לחודא דלא שייך חומש ונהי דאכתי איכא לאקשויי מה לטבל שכן במיתה מכל מקום קשה דאם כן למה לי קרא בחלב דניליף מטבל ולא שייך לומר שכן במיתה דהא חלב בכרת דחמיר ממיתה בידי שמים כדמוכח כתובות (דף ל') דאיכא מ"ד דכרת פוטר מתשלומין לרנבה"ק ולא מיתה בידי שמים וגם ליכא למיפרך מה לחלב שכן הותר מכללו אצל חי' דהא גם טבל הותר בחו"ל וליכא למימר בארץ לא הותר מכללו דא"כ גם בחלב נימא כן בבהמה לא הותר ולפמ"ש התוס' לעיל (דף קט"ו ב') ד"ה כה"כ יוכיחו דדוקא חלב חשיב הותר מכללו דכתיב כל חלב ניחא דטבל לא חשיב הותר מכללו והנה קושיית ה' יעקב דאורליינש שם צ"ע לכאורה שהקשה דכלהו חשיבי לא הותר מכללו והא כה"כ אינו נוהג אלא בארץ מדאורייתא וגם ערלה איכא מ"ד דסבר בקידושין דאינו מדאוריית' ואם כן גם הם הותרו מכללם בחו"ל לפי סברתם בקושיא דחשיב הותר מכללו אצל בהמה טמאה

ונראה לומר דהתוספ' הוכיחו דע"כ איסי בן יהודא סבר כר"ש ב"י בקידושין (ל"ח) דערל' וכלאים נוהגים בחו"ל דאל"כ א"כ גם בשר בחלב נימא דיו לבא מן הדין כו' ולא ינהוג אלא בארץ וע"כ דסבר כרשב"י ושפיר מקשה דלא הוי הותרו מכללם וא"ש

גם אין להקשות דלמה לי קרא בחמץ ניליף מטבל דהא גם טבל היה לו שעת הכושר קודם מירוח די"ל כמ"ש התוספ' לעיל דמ"מ כמו שהוא עתה לא היה לו שעת הכושר דמיד משעת מירוח נאסר כמו חלב דלא חשיב שעת הכושר במעי אמו ובלאו הכי י"ל דלכך צריך קרא בחלב וחמץ וליכא למילף מטבל לחודא או מתרומה ונבילה אפילו אי אמרינן דתרומה מיקרי שעת הכושר קודם מירוח דהא מ"מ הוה אמרינן דיו לבא מה"ד כו' ולא יהיה בו אלא לאו גרידא לא כרת כדאמרינן לעיל גבי שרצים דהוה אמרינן דיו ובעינן כזית והגמ' לעיל דנקיט הפרכא על חלב וחמץ מנבלה משום דמטמא ה"ה באמת דמצי למימר דלא הוה ידעינן כרת בהמחהו רק הוה אמרינן דיו דלא יהיה אלא לאו גרידא אלא דחדא נקיט כן נראה לפענ"ד

גס' תינח היכא דאיסור בא מאיליו כו' ועיין רש"י ותוס' שפירשו דחדש ושביעית ולרש"י גם טבל וכלאים מיקרי בא מאיליו וילפינן מחמץ וחלב ונבילה וקשה דאכתי איכא למיפרך מה להנך שהם חובת הגוף ונוהגין אף בחו"ל מצאתי אחר כך שהפ"י