בית אברהם לנדא קע

עצמו דארבע סימנים אכשרי' רחמנא כמבואר לעיל (בדף ע"ה) וא"כ לאחר שנשחטה רוב שני סימנים אם ילדה אפילו הפריס ע"ג קרקע ניתר העובר בשחיטת האם והי' חלבו מותר ואם לאחר כך גמר השחיט' אזי נפסלה שחיטת האם וצריך שחיטה לעצמו ונאסר חלבו ואם כן היה לו שעת הכושר ובודאי דקרא דמרבה המחהו וגמעו בכל גוונא מיירי אפילו באם היה לו שעת הכושר כנ"ל ואכתי קשה דל"ל קרא בחמץ נילף מחלב דהיתה לו שעת הכושר

תוס' ד"ה חלב לא אתי מיני' כו' וחשיב חלב לא הותר מכללו כו' וקשה דהא אכתי איכא למפרך מה לחמץ שעוברין עליו בבל יראה כדאיתא הך חומרא בפסחים (כ"ז ב') לענין שריפה וליכא למימר דכוונתם דאכתי איכא למיגמר מנבלה וחמץ במה הצד דא"כ אף פרכא דאיסור הנאה לא שייך דנבלה תוכיח וגם אין לומר דניליף מחמץ נוקשה דליכא בל יראה לשיטת ר"ת בפסחים (דף י"ב) דאם כן היכא אמרינן מה לחמץ שכן עונש כרת דאכתי ניליף מחמץ נוקשה דליכא כרת אלא ע"כ צ"ל כיון דמרבינן מהנפש הכתוב גבי ונכרתה א"כ לא מוכח רק חמץ גמור דענוש כרת והדק"ל

ונראה לומר דודאי כוונת התוספ' להקשות לריה"ג דנילף מחמץ ונבלה רק מה שכתבו הפירכא דאיסור הנאה היינו דתוס' לשיטתייהו דאיסור סחורה בנבילות וטריפות דאורייתא הוא כדמוכח פשטא דסוגיא בפסחים (דף כ"ג) ע"ש ועיין פר"ח ביו"ד (סימן קי"ז) שהוכיח שכן הוא דעת הרמב"ם (פ"ח ממאכלות אסורות) רק גבי חלב יש היתר בפירוש מקרא דחלב נביל' וטריפה יעשה לכל מלאכה כמבואר ברמב"ם וא"כ אכתי איכא למיפרך מה לחמץ שכן אסור בהנאה וגם נבילה נמי דמותר בהנאה בנזדמנו מכל מקום לכתחלה אסור לעשות סחורה מדאורייתא משא"כ בחלב דהתירה התורה לעשות סחורה ולזה כתבו דהא לריה"ג חמץ מותר בהנאה וממילא דמותר לעשות בו סחורה היכא דאין עובר בבל יראה כגון במתכוון שלא לקנותו וכהא"ג דלריה"ג ילפינן היתר הנאה בחמץ מדכתיב לך ואם כן אפילו לכתחלה גמי כדאיתא בפסחים (דף כ"ג) רק גבי דגים טמאים אסור לכתחלה מדכתיב יהי' וחמץ ליכא למילף דאיכא למיפרך מה לחמץ שכן היה לו שעת הכושר משא"כ נבילות וטריפות שפיר ילפינן ממינים טמאים דאסור לסחור בהם לכתחלה מדאורייתא כן היה נראה לכאורה לתרץ דברי התוספת

אלא דלפ"ז יש להבין דגם בנבילות אמאי אסור מד מדאוריית' דמטמאים ליכא למילף דהא איכא למיפרך שכן במשהו והיינו מטעם ברי' כמו דפריך בזבחים (דף ק"ו ב') ועיין לקמן תוס' ד"ה שכן טומאתן במשהו וגם טריפה מיקרי שעת הכושר כמבואר בזבחים (דף ס"ט) ואם כן לא יהא אסור אלא מדרבנן ולפי שיטת התוספ' ורמב"ם משמע דכולם אסורים מדאוריית' עוד קשה טובא לשיטת הסוברים דאיסור סחורה בנבילות וטריפות הוא מדאוריית' רק בחלב הותר מקרא יעשה לכל מלאכה דא"כ אמאי אמרינן פסחים (דף כ"ג) לר"ע דלאיסור והיתר לא. צריך קרא דכיון שהותרה נבילה חלבה וגידה הותרה כו' וקשה דהא אכתי צריך להיתר סחורה דנהי דחלב לא מצינו למילף מטמאים שכן הותר מכללו מ"מ כיון דלא יאכל א' איסור אכילה והנאה כר"א רק מחמת היתר דנבילה אם כן לא עדיף מנבילה וה"א דאסור לעשות בו סחורה ואם כן צריך קרא לאיסור והיתר והנה לשיטת התוספת בפסחים ובמרובה (דף פ"ב) דהיכא דאינו מוכר לאכילה רק להדלקה ולמשוח עורות מותר ע"ש ניחא דלא שייך למידרש למלאכת גבוה יהיה מותר דהיינו לעורות בדק הבית כמו דפי' רש"י שם דהא לדברים דלאו למאכל ממילא מותר הסחור' בכל איסורים רק לדברי הרשב"א הובא בב"י (סי' ק"ז) דאפילו בקונה לדברים אחרים מכל מקום אם ראוי לאכילה אסור קשה כנ"ל דהא גם דעת הרשב"א נראה דסובר דאיסור סחורה מדאורייתא כמו שהוכיח שם הפר"ח (סי' קי"ז) מתשובת הרשב"א (סי' ש"א) ע"ש וצ"ע

שם ע"ב גמ' אלא אתיא מתרומה וחד מהנך כו' הנה לפי מה שפירש"י דקושיא קאי על הקדש אם כן אכתי קשה דהיאך קתני משקין היוצאין מהם כמותם דמשמע דשוה לגמרי אפי' לענין הנאה ואמאי נימא דיו דהא נבילה ותרומה אינם אסורים אלא באכילה ול"ל דלא הוה אלא גילוי מלתא בעלמא דמשקין היוצאין הם כמותם וממילא דשוה לגמרי אף לענין הנאה דאם כן היכא קאמרינן לעיל