בית אברהם לנדא קסז

ביומא (דף פ"א א') הכוסס שעורין של תרומה פטור כי יאכל פרט למזיק אלמא דכל אכילה שלא כדרכה מיקרי מזיק וממילא פטור גבי יוה"כ כמו אכילה גסה דממעטינן מלא תעונה ודברי השאגת ארי' תמוהין בזה מאוד ולדעתי נראה לתרץ קושיית התוס' דשפיר מוכח דלית ליה לר"ש איסור מוסיף דהא כתבו הפוסקים ביו"ד (סי' קי"ז) דמותר לסוך בחלב אף דסיכה כשתי' היינו דווקא לענין יו"כ או איסורי הנאה וכ"כ התוס' יומא (דף ע"ז א') וא"כ לפי דעת הרמב"ם בה' יוהכ"פ דכל הני עינוים מדאורייתא נינהו רק שאין חייבים עליהם כרת ואם כן שפיר מוכח מדקתני סתמא האוכל נבלה ביוה"כ דפטור דמשמע אפילו אכל שומן דנבלה דראוי לסיכה והא הוה איסור מוסיף לגבי חתיכה עצמה לענין סיכה ונימא מיגו דאיתוסיף איסור לגסי סיכה מחמת יוה"כ חייב נמי אכילה אף דשני ענינים הם וכמו דאמרינן לעיל (דף י"ד) מגו דאיתוסיף איסורא לגבוה אף דהוא ענין אחר מאכילה רק כיון דאיסורא דגבוה הוא מחמת נותר מיקרי מוסיף אלא ודאי דלית ליה לר"ש אפי' מוסיף

ובזה מיושב נמי קושיית השאגת ארי' משבועות (דף כ"ד ב') דהתם שפיר מוכח דמתניתין סברא כולל דיוהכ"פ לגבי אחרינא לא הוה אלא כולל דהא גם בפסולי קדשים אסורה סיכה דהא איסורי הנאה נינהו אלא ודאי דמתניתין סברא איסור כולל ושפיר מקשה הגמ' כנ"ל. אך יש לראות לפי שיטת התוספת חולין (דף ק"א א') דאיסור הנאה לא מיקרי מוסיף וע"כ צ"ל משום דאינו ענין אחד לגמרי לא חשיב מוסיף ודוקא נותר מיקרי מוסיף לגבוה דגם אכילת מזבח חשיבה אכילה א"כ י"ל דגם סיכה לא מיקרי מוסיף דהוה ענין אחר מאכילה ואפשר לומר כיון דילפינן מקרא דסיכה כשתי' א"כ חשיב ענין אחד עם אכילה וכמו אכילת מזבח עם אכילת אדם דחשיב מוסיף וגם הרבה ראשונים סוברים דלא כתוס' רק דהנאה הוה מוסיף עיין ברמב"ם פירש המשניות לכריתות במשנה דיש אוכל אכילה כו' וגם הר"ן בחידושיו לחולין והמהרש"א

שם ע"ב גמ' תדע שכן הוא דהא רבי כו' ולכאורה יש לראות לפמ"ש התוספת שביעית (כ"ג ב') דעל חצי שיעור שפיר חל איסור אחר אם כן קשה הא קיי"ל דצירף את המעילה לזמן מרובה כמבואר ברמב"ם (ה' מעילה פ"ה הלכה ד') א"כ מאי מקשה הגמ' דאמאי יש מעילה בחלב לרבי הא איסור מוסיף הוא דאיתוסיף איסורא אף לאוכלו יותר מכדי אכילת פרס דלא הוה אלא לגבי חלב חצי שיעור ולגבי מעילה מצטרפין אפילו לזמן מרובה וא"כ אפילו אכל בכדי אכילת פרס יתחייב דהא חשיב איסור מוסיף כיון דמ"מ איסור' איכא דזה אינו כיון דאמרי' דאיסור חל על חצי שיעור ושפיר יש מקום לחול איסור הקדש על אותו החתיכה א"כ מוסיף גמור הוא וצריך לדחוק דהגמר' ידע דרבי לית ליה כולל ומוסיף באיסור קל על איסור חמור וכן ע"כ צ"ל לשיטת רש"י חולין (דף ק"א) דאיסור הנאה מיקרי מוסיף אם כן הוה איסור מוסיף מחמת הנאה ומאי מקשה אלא ע"כ צ"ל דהגמ' ידע דלית לי' אפי' איסור מוסיף באיסור קל אלא דזה דוחק גדול דהא סתם מתניתין דיש בא ביאה כו' לעיל (דף י"ד ב') מוכח דאמרינן מוסיף אפילו בקל על חמור דהא אשת אחיו קל מבתו ואפ"ה חייל ע"י מוסיף וא"כ היאך נימא דרבי סתם המשנה ולי' לא סבירא ליה ומכאן יש ראיה גדולה לשיטת התוספ' בחולין דהנאה לא הוה איסור מוסיף

שם גמ' ובקדשים שמעינן ליה דאמר דאיסור קל על איסור חמור נמי חייל כו' ולכאורה קשה דהיאך קרא מעילה נגד חלב קל דהא איכא חומר במעילה דאסור בהנאה משא"כ בחלב ואיסור הנאה בודאי מיקרי חמור כדאיתא חולין (דף ק"א) דלכך חל איסור הקדש על איסור גיד ע"ש וצ"ל דלאו דוקא דלית ליה לרבי קל על חמור רק אפילו בשווין לא חל דדוקא חמור על קל אית ליה כדמשמע מלישנא דגמ' דאמר ה"מ חמור על קל משמע בשווין לא חל. והא דנקיט בסיפא אבל קל על חמור לא חל הוא לאו דוקא ואם כן שפיר מקשה דאמאי חל מעילה על חלב דנהי דיש לכל אחד חומר אם כן שווים הם כדאמרינן התם בחולין מאן לימא לן דטומאת הגוף כו' דלמא טומאת בשר כו'. ועיין תוספ' יבמות (דף ל"ב ב') ד"ה אמר ר"י

אך דברי רש"י קשה להולמן שכתב בד"ה ולהאי תנא דאין פגול בעולין כו' אלא הא קרא דמעילה דאמר איסור קל חל על איסור החמור קשיא לן דהא לא אשכחן ליה בחולין כו' ואמאי לא אתי כרבנן דאית