בית אברהם לנדא קסה

מסכת כריתות

דף י"ד ב' אמר ר' אבוה מודה ר' יהודא באיסור מוסיף וכו' דאיכא ברא לסבא כו'. עיין רמב"ם (פ"ד משגגות) שלא כתב דאיכא ברא לסבא רק הוה איסור מוסיף לגבי שאר אחין ועיין בתוס' יו"ט כאן והנה לעיל מוכח דגם זה הוה איסור מוסיף דאיתוסף איסורא לשאר אחין אף שאינו משם אחד וכן כאן אמרינן דחל כלתו במוסיף דאיתוסיף איסורא לשאר אחין וכן כתבו התוס' יבמות בסוגיא דאשת אח ואחות אשה. אך קשה דלפ"ז דלא בעי משם אחד א"כ למה צריך שיהיו אחין לאביו הא בלא זה הוה איסור מוסיף מחמת אשת איש כיון דלא בעינן משם אחד ולעיל לא קשה הגמר' דלמה ליה למימר מגו דאיתוסיף איסור לגבי אחין ולא אמר מחמת אשת איש די"ל כיון דאחר כך מת בעלה והלך זה האיסור א"כ ממילא גם האחר לא חל כיון דלא חל אלא מכח מוסיף דאשת איש אבל כאן דמיירי דעדיין היא אשת איש מחמת אביו א"כ שפיר י"ל המוסיף מחמת אשת איש ולמה צריך דוקא שיהיו לו אחין ונראה דנהי דלא בעי משם אחד אבל מ"מ צריך שיוסיף איסור מחמת קורבה ולכך חשיב מוסיף גם לדידי' משא"כ איסור דאשת איש שאינו בא מחמת קורבה לא חשיב מוסיף לגבי אשת אב כיון שלגמרי אינו מענין אחד כנ"ל

תוס' ד"ה הבא על בת בתו. והקשה הר"ר יו"ט אמאי לא כו' אבל בשני שמות לא כו' וקשה דהא איתא לקמן במתניתין דחמותו ואם חמותו אינו חייב אלא אחת דשלשתן שם אחד הוא אם כן אכתי תקשה דמשכחת שנשא בת כו' דבת בתו היא אם חמותו ושפיר חייל בכולל מגו דחל אחמותו חל גם על בת בתו שהיא אם חמותו ושפיר חשיב כולל בשם א' וצ"ע

שם דף כ"ג א' אכל א' כו' א"ל רבא לרב נחמן כו' ולכאורה צריך להבין אמאי לא מקשה מרישא דחתיכה חלב קודש דמחייב ב"ש אשם ודאי והיאך חל על חלב ואפשר דמצי למימר דמיירי בוולדות קדשים דאתי בהדי הדדי כדלקמן או אפשר דמיירי דלא היה בחתיכת קודש כזית רק צירף חצי זית חלב חולין ועל מעילה לא בעינן כזית רק שוה פרוטה כמבואר ברמב"ם בה' מעילה ובכמה דוכתי וא"כ שפיר חייל איסור מעילה על חלב שהוא חצי שיעור כמ"ש התוספ' חולין (ק"ב ב') ד"ה שאין בו כזית אך זה לא אתי שפיר אליבא דר"ש דאיהו סבר כל שהוא למכות כדאיתא מכות (דף י"ז) ע"ש וא"כ אפילו על משהו יש איסור חלב

שם גמ' וכוליא בחלבה נמי הא קאי עלה באיסור עולין ולכאורה קשה דהא כתבו התוס' שבועות (דף כ"ג ב') דעל חצי שיעור שפיר חל אף שאסור מה"ת ואם כן לפי מה דמסיק לעיל דמתניתין מיירי בלית בי' ש"פ מדלא קתני אשם ודאי וא"כ שפיר חל איסור נותר על איסור עולין דאינו רק פחות מפרוטה והוה כמו חצי שיעור דאין לוקין כמבואר ברמב"ם (בה' מעילה פ"ז ה"ח) ולכאורה היה נראה לומר דר"ש כיון דסבר כל שהוא למכות אם כן אפשר דסבר דגם בהקדש לוקה אפי' פחות מפרוטה. ואין להקשות לפ"ז מה קבעי הגמ' בשבועו' (דף כ"א ב') אם ר"ע סבר כר"ש דעל כל שהוא לוקין אמאי לא קא פשיט ממתניתין דמעילה (דף י"ח) דר"ע סבר דהנהנה שוה פרוטה מעל דזה אינו דנהי דסבר ר"ש דכל שהוא למלקות מ"מ לקרבן הא מודה דבעינן שיעורא בכזית וה"ה לענין מעילה לקרבן דודאי בעי פרוטה ומה"ט נמי לא מחייב ר"ש במתני' אלא ודאי על נותר מטעם דלית ביה שוה פרוטה דלענין קרבן מודה כן היה נראה לכאורה אבל יש לפקפק על זה דנראה דדוקא על שיעורא דכזית בכל האיסורים פליג ר"ש ואמר דלא נתקבל הל"מ על שיעורים רק לענין קרבן אבל לענין שוה פרוטה דמעילה דהוא מטעם דפחות מפרוט' אינו חשוב ממון לכל מילי מנ"ל דפליג ר"ש ולכך נראה לומר לפמ"ש הרמב"ם (פ"א מה' מעילה) דאזהרה למועל בהקדש הוא מפסוק לא תוכל לאכול בשעריך ועיין מ"ש המשל"מ שם דהרמב"ם סובר דיש שני לאוים באכילת בשר עולה או אימורי קדשים אחד מפסוק לא תוכל לאכול ועל זה הלאו בעינן דוקא כזית וגם מרבוי ונדריך אזהרה למועל ועל זה בעינן דוקא פרוטה וא"כ שפיר מקשה הגמ' דנהי דלית ביה שוה פרוטה וליכא לאו דנהנה מן הקדש מכל מקום אכתי איכא על עולין הלאו דלא תוכל לאכול כו' דאיכא איסורא