בית אברהם לנדא קסא

מיירי בנכרי שאין במשמע כלל רק הרמב"ם הוציא דינו דאינו נהרג בעוף דקשה ליה קושיית התוס' דלרב אחא בר יעקב דמפרכסת אסור לב"נ א"כ למה נקיט דאין שחיטה מטהרתו לבני נח מחמת שהוא טמא הא אפילו שחיטת טהורה לא מהני לב"נ והרמב"ם פוסק כרב אחא בר יעקב דמפרכסת אסורה כמבואר (פ"ט מה' מלכים) אלא צ"ל דמתני' מיירי סיפא לישראל דאין שחיטה מטהרתו מידי אבמה"ח כל זמן שהוא מפרכס ואתיא כר"י ור"א דנוהג בטמאים והא דקתני אין סופג מ' ע"כ צ"ל דמיירי בנכרי והאי אינו סופג פירושו דאינו נהרג כמו שפירש הכ"מ וא"כ לפי פסקו של הרמב"ם דמפרכסת אסורה לבני נח ע"כ רישא מיירי לב"נ ואינו נהרג בעוף וסיפא דאין שחיטה מטהרתו היינו לישראל ואתיא כר"י ור"א דנוהג בטמאים אבל הגמ' אזלא למ"ד דמפרכסת מותר לב"נ א"כ אין צריך לדחוק למוקמי' רישא בנכרי ולהוציא המשנה מפשטה דמשמע בישראל מדקתני אינו סופג מ' וא"כ ע"כ אתי כרבנן דאינו נוהג בטמאים וא"כ סיפא דאין שחיטה מטהרתו מיירי לב"נ ומוכח שפיר דנוהג בטמאים בב"נ כן נ"ל

תוס' ד"ה אלא לאו לבני נח כו' ותימא דתקשי מהך משנה לרב אחא בר יעקב כו' ונראה לומר לפי מה דאמרינן במעילה (דף ט"ז) דלוי סבר דנבילה חל מל טמאה וכתבו התוס' שם דסבר דאפילו למ"ד דאין אחע"א מ"מ נבילה חל ע"ש א"כ לא מוכח מידי די"ל דסיפא מיירי לישראל דאין שחיטה מטהרתו משום נבילה וחייב שתים משום טומאה ונבילה רק דהגמ' אזלא כאן אליבא דרב דהכי קיי"ל דאין איסור נבילה חל על איסור טמאה ושפיר צ"ל דמיירי בב"נ אבל רב אחא אפשר דסבר כלוי ומוקי סיפא בישראל עוד צריך להבין דהיכא מוכח דמיירי לב"נ דהא אף לישראל נ"מ לענין רביעה דכתבו התוס' פ' בהמה המקשה (דף ע"ד ע"ב) ד"ה למעוטי רובעו דמשמע שם דבשחיטת טהורה לאחר שחיטת הרוב אינו חייב הרובעה דלא חשיב כחי ע"ש ושפיר נ"מ דבטמאה אין שחיטה מטהרתו וחשיב כחי לענין רביעה אלא דלא מוכח התם בפירוש מדברי התוס' וי"ל דהתוס' לא כתבו רק דס"ד דדוקא בטמאה אבל לפי האמת אפשר דאפילו בטהורה חשיב כחי לענין רביעה כמו בן פקועה

שם ע"ב תוס' ד"ה שאין בו כזית כו' ועוד דא"כ אמאי לא חייל איסור אמה"ח כיון דליכא מטרפה אלא חצי שיעור כו' ולכאורה יש לחלק דבשלמא התם בשבועה על חצי שיעור שפיר חייל על איסור נבילה דנגד נבלה לא חשיב אלא חצי שיעור משא"כ נגד איסור שבועה דחשיב שיעור שלם משא"כ הכא דאף נגד אמה"ח לא מיחשב הבשר אלא חצי שיעור רק בהצטרפות העצמות וגידים לשיעור שלם שפיר י"ל דלא חל אבשר איסור אבמה"ח להצטרף לגידים ועצמות מחמת איסור טריפה דקדים דהא גם לאיסור אבר אינו נחשב רק לחצי שיעור. ולכאורה מוכח הסברא הנ"ל מהא דאמרינן במעילה (דף ט"ז) דנבלת טמאה אינו מצטרף לנבלת טהורה להשלים לשיעור והיינו משום דלא חל נבילה אטמאה אף דליכא איסור טמאה רק חצי שיעור אלא ע"כ צ"ל כנ"ל משום דלגבי נבילה נמי אינו אלא חצי שיעור רק שיצטרף לנבילה אחרת שפיר אמרינן דאינו יכול להצטרף ולא מיקרי חצי זית נבלה משום דלא חל על איסור טומאה אלא דאכתי קושיית התוס' שפיר דהא לפי סברת רש"י דאיסור בשר שפיר חל בחיים לכ"ע א"כ ע"כ צ"ל דאף לענין צירוף חל על חצי שיעור דאי לאו הכי א"כ היכי משכחת כלל איסור אמה"ח למ"ד לאו לאיברים עומדת והיאך חל על איסור בשר מן החי דקדים לשיטת רש"י וע"כ צ"ל משום דליכא מבשר אלא חצי שיעור ולכך יכול להצטרף לאיסור אמה"ח ושפיר קשה א"כ יחול נמי על איסור טריפה מטעם דליכא אלא חצי שיעור ותמהני על התוס' דלמה הוצרכו להביא ראי' משבועות דחל על חצי שיעור הא ממקומו הוא מוכרע דאי לאו הכי איסור אמה"ח היכא משכחת שיחול על איסור בשר מן החי והיאך שיהי' קשה דהכא משמע מדברי התוס' לסברא פשיטה דעל ח"ש יש לחול איסור אחר להצטרפות ומסוגיא דמעילה ומדברי התוס' שם לא משמע הכי

ועיין בתשובת מנחם עזרי' (שאלה קכ"ג) שכתב לתרץ דברי הרמב"ם שכתב הסוגיא דמכות