בית אברהם לנדא קס

הא כתבו התוס' לקמן (דף ק"ב) ד"ה כי אצטריך לר"א דחמור על קל ודאי חל איסור בת אחת והא שבת חמירא דאית ביה מיתת ב"ד א"כ אכתי קשה שבת היא למה לי ולומר דיש גם חומר ביוהכ"פ איסור אכילה זה דוחק דאינו משם אחד אלא נראה דע"כ לא קאמרינן דבבת אחת חל החמור אלא היכא דאינו חל אלא איסור אחד א"כ מסברא נימא דחל החמור אבל כאן אי לא הוה כתב אלא יוהכ"פ היא והוה מרבינן דחל איסור יוה"כ וא"כ ממילא הוה אמרינן דאיסור שבת לא חל אף דהוא חמור כיון דריבתה החזרה דחל יוה"כ ואין איסור חל על איסור אף בב"א ולכך צריך ריבויא דשבת היא כנ"ל

שם ע"ב גמ' ת"ר אבמה"ח נוהג בבהמה חי' ועוף כו' אמר ר"י מקרא אחד דרשו כו' ולכאורה אמאי לא מוקי פלוגתייהו באיסור חל על איסור דר"י ור"א סברי חל בחמור על קל וחכמים ל"ל אחע"א אף במוסיף ונראה דע"כ טעמייהו דחכמים מקרא דכל שבשרו אסור כו' דאי משום אין אחה"ע א"כ היכי הני סתמא דאין אבר מן החי נוהג בטומאה הא משכחת דחייב במשהו בשר גידים ועצמות דאז ליכא איסור טומאה ואמאי לא יחול איסור אבר דהא חל על חצי שיעור כמ"ש התוס' (דף ק"ב ע"ב) ד"ה שאין בו כזית ע"ש

ובזה מיושב קושיית מהרש"א לקמן (דף ק"ג) בתוס' ד"ה ומ"ס לאו לאברים כו' שהקשה לר"ל דאית ליה אין אחע"א למה לי קרא דכל שבשרו מותר הא בלאו הכי אין איסור אבר חל על טומאה ע"ש ולפמ"ש ניחא דאצטריך לאבר שיש בו משהו בשר דאז אינו איסור טומאה רק חצי שיעור וחל עליו איסור אבר לכך צריך קרא להתיר מחמת דכל שבשרו אסור אין בו איסור אבר וא"ש. ובאמת דלכאורה קשה על שיטת הרמב"ם (פ"ה מה' מאכלות אסורות) דסובר דאף אם לא אכל כל האבר אלא כזית ממנו חייב משום אבר דלא כשיטת התוס' לעיל (דף צ"ו ע"ב) ד"ה ור"י א"כ קשה למה אצטריך קרא לר"א דאבר מן החי נוהג בטמאים מחמת דסבר אין אחע"א הא איסור אבר הוא על כזית בשר גידים ועצמות לבד דעל זה אינו איסור טומאה רק חצי שיעור ובשלמא לשיטת התוס' דצריך שיאכל כל האבר א"כ צריך קרא לרבות אבר שיש עליו כזית בשר דשפיר יש עליו איסור טומאה וגם האיסור אבר אינו בא עד שיאכלנו כולו משא"כ לשיטת הרמב"ם קשה וצריך לומר דקרא אתי לרבוי אף באכל אבר שאין בו עצמות וגידים דגם זה מיקרי אבר כמ"ש הרב המגיד שם וא"כ איסור טומאה קדים וצריך קרא לרבויי משום דדמו אסור כנ"ל

דף קב ע"א גמ' ור"י למה לי קרא ליתי איסור אבמה"ח כו' שכן איסורו נוהג בב"נ ע"ש ולכאורה לשיטת הרמב"ם (פ"ט מה' מלכים) דאין ב"נ נהרג על אמה"ח מן העוף א"כ קשה הא אצטריך קרא לעופות טמאים דלא הוה איסור חמור דאינו נוהג בעוף לב"נ. ולפמ"ש הכ"מ שם דדוקא אינו נהרג אבל איסורא איכא ניחא. ועיין שם מ"ש הכ"מ לתרץ דברי הרמב"ם דיצא לו שאין נהרג על אמה"ח מן העוף דסובר דלרב שיזבי כולי מתניתין מיירי בב"נ והא דאמר אינו סופג ארבעים היינו דאין מענישין אותו ע"ש ולכאורה קשה על דבריו דא"כ מאי ראי' מייתי דנוהג לב"נ בטמאים דלמא הך משנה אתיא כר"י ור"א דסברי דנוהג בטמאים ובשלמא לשיטת רש"י שפיר מוכח מרישא דאתיא כרבנן דהא קתני אין סופג מ' אבל לפירוש הכ"מ מצי אתיא כר"י ור"א ועוד קשה לפירוש הכ"מ דגם רישא מיירי בנכרי רק שאין נהרג על עוף א"כ אמאי נקיט בנבלת עוף טמא הא גם בנבלת עוף טהור אינו נהרג לשיטת הרמב"ם וצריך לדחוק ולומר דנקטה לרבותא דאפילו בטמאים עונש הוא דליכא אבל איסורא איכא

ובזה מיושב נמי קושיא ראשונה דע"כ אתיא כרבנן דאי כר"י ור"א א"כ אמאי נקט דוקא בעוף טמא דאינו נענש הא אפילו בעוף טהור אינו נהרג על אמה"ח ולא שייך לומר דנקטה לדיוקא דאיסור יש אפילו בטמאה זה אינו רבותא אליבא דר"א ור"י דהא גם בישראל נוהג בטמאים. ולפי דעתי נראה לומר דודאי רב שיזבי מוקי רישא בישראל דלמא לי' לדחוק ולומר דאינו סופג מ'