בית אברהם לנדא קנט

יוסף שהקשה לקמן דמאי בעי מאן חכמים לימא דרבי יהודא היא דלית ליה איסור חל על איסור רק בחמור ע"ש

ונראה לתרץ דהא מגמ' מוכח היכא דאיכא גם חומר באחרינא לא מיקרי חמור וא"כ לר"י אמאי חייב בשור הנסקל ועולה מחמת חמור דהא איכא גם חומר בגיד שכן איסורו נוהג בבני נח ועיין תוס' ד"ה ור"ש פוטר שכתבו דר"ש לית ליה אף בחמור על קל וכן כתב רש"י לקמן (דף ק"א ע"ב) ולפמ"ש התוס' יבמות היכא דאיכא שום חומר באחר לא הוה חמור וכמו שמוכח מהא דאמרינן מאן לימא דטומאת הגוף כו' דלמא טומאת בשר חמור דל"ל טהרה א"כ גם ביוהכ"פ יש חומר בנבילה דאיסורו איסור עולם דחשיב חומר בפסחים (מ"ב ב') וגם נבילה בכזית וחמץ בכותבת ובלא זה קשה מאד על דברי רש"י דהיאך אפשר לאוקמי הברייתא כר"ש הא ר"ש אית ליה דגיד הנשה אסור בהנאה פסחים (דף כ"ב) ואמאי בעולה ושור הנסקל חייב שתיים דהא אין חמור כלל וגם הריטב"א תמה על רש"י דהא ר"ש סבר אין בגידין בנ"ט

עוד יש לראות דאמאי בעולה מיקרי חמור מחמת הנאה הא יש ג"כ חומר בגיד מעולה מחמת דאיתא בשאלה כדאמרינן יבמות (דף ה') דזה מיקרי קיל איסורו ואפשר דאח"כ כשבא ליד גזבר אז חל דאז ליתא בשאלה

דף קא ע"א תוס' ד"ה ור"ש פוטר מאי קסבר כו' המ"ל הא ר"ש לית ליה אחע"א כו' ונראה לתרץ דהא איתא לעיל (דף ס"ח ע"ב) דלר"ש קלוט בן פרה מותר בשחיי' אמו רק לאחר שיצא לאויר העולם אסור משום טומאה לר"ש ומוכח לקמן (דף ק"ג) דאיסור אבמה"ח וגם טריפה אינו חל עד שיולד והטעם מחמת שבמעי אמו עדיין יש לו היתר בשחיטת אמו וכן איסור חלב לא חל במעי אמו מחמת דעדיין יש לו היתר ולפ"ז לר"ש משכחת דאיסור טמאה אין חל עד שעת לידה דהיינו טמאה היוצאה מפרה דקודם יציאתו לאויר העולם עדיין אינו אסור משום טמאה וניתר ע"י אמו וא"כ איסור גיד וטומאה בהדי הדדי קא אתי בשעת לידה. ולפ"ז אפשר לומר דזה כונת המקשן דהא מספקינן ביבמות (דף ל"ג) אי ר"ש סבר איסור בת אחת אי לא ובזבחים (דף ע"ח) מוכח לפי פירש"י שם דאם אכל דבר איסור ואינו ידוע האיסור מאיזה לאו הוא כגון אכל כזית ואינו ידוע אם הוא חלב או נותר חשיב התראת ספק ואין לוקין והכי קא קשיא ליה אי אחע"א דהיינו באיסור בת אחת א"כ היכי קתני סתמא פוטר הא משכחת לה דאוכל גיד הנשה מטמאה שחייב שתים דהיינו בקלוט בן פרה דבהדדי אתיין ואי קסבר אין אחע"א אף בבת אחת רק חדא חייל וא"כ י"ל דלכך פטור לגמרי בקלוט בן פרה כיון דרק חדא חייל ואינו ידוע איזה הוא והוה התראת ספק מ"מ לחייב משום טומאה דקדים והיינו בטמאה ממש והיכא קתני סתמא דפטור לגמרי הא בטמאה ממש דאיסור טומאה קדים עכ"פ חייב משום טומאה דקודמת לגוף בשעה שלא נתקשרו אברי' בגידין כנ"ל

גמ' ומאן האי תנא דבאיסור כולל כו' כבר הבאתי למעלה קושיית הראש יוסף דאמאי לא אמר רבי יהודה הוא ואפשר עוד לתרץ דהנה לכאורה קשה דליחול נבלה על גיד דחמור שכן מטמא ומצאתי שהרגיש בזה הראש יוסף אך דיש חומר ג"כ בגיד שכן במשהו חייב משום ברי' וגבי שור הנסקל דחשיב חומר הנאה אפשר דאיסור הנאה חשיב חומרא גדולה וחשיב טפי מחומרא דמשהו דטומאה ולפ"ז לא מצי לאוקמי כר"י דהא איהו סבר לעיל (דף צ"ו) דגיד בעי כזית וא"כ גם נבילה הי' חל על גיד דחמיר שכן מטמא כנ"ל

תוס' ד"ה איסור כולל כו' וכן צריך לפרש בסוף כל הבשר גבי הא דפריך לשמואל כו' וקשה דאכתי מה פריך דהא מ"מ איסור הנאה חמור מיקרי ודלמא אית ליה חמור על קל כו' א"כ גבי תרומה טמאה דלא מיקרי חמור כדאמרינן הכא ודלמא טומאת בשר חמירא דלית ליה טהרה וצ"ע כעת

תוס' ד"ה ואיסור כולל לית ליה כו' אבל קשה דאי לאו איסור בת אחת הוא כו' אין להקשות דאף אם איסור בת אחת הוא מ"מ